יום שבת, 22 במאי 2021

האמת על פרשת שייח' ג'ראח - פרשת נדל"ן ולא אחרת!

  

A view of Sheikh Jarrah neighborhood. In the background the city center of Jerusalem, by David Shankbone (CC.SA.3.0)


רקע כללי

שֵׁייח' גָ'רַאח (الشيخ جراح) – שכונה ערבית במזרח ירושלים ה כ-2 ק"מ צפונה לעיר העתיקה ממזרח לשדרות בר-לב. שכונה זו ידועה גם בשם 'כביש מספר 1'. מיקומה צפונה למושבה האמריקאית, ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. מקורה בכפר שנקרא על שם חוסאם א-דין אל-ג'ראחי שהיה רופאו של המצביא המוסלמי ששחרר את ירושלים מידי הצלבנים ב-1187, צלאח א-דין.[1]

בשֵׁייח' גָ'רַאח שוכנות קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות, כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה. נוסף עליהן, שוכנים שם גם נציגויות של ארגונים בינלאומיים אחרים, כמו האו"ם. בסמוך אליה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה: משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה ועוד. ב-30 בנובמבר 2017 מספר תושביה היה 15,013.[2]

במשך כמה עשורים התגלע סכסוך בין יהודים לערבים בשֵׁייח' גָ'רַאח. הפגנות רבות נערכו במקום במטרה למנוע מיהודים להשיב לעצמם את האדמות שהיו בבעלותם, לפני הסיפוח באזור הבלתי חוקי של ירדן לאחר כיבושה במלחמת 1948. לפי הדינים הבינלאומיים חל איסור על סיפוח שטחים שנכבשו במלחמה. לכן, מלבד פקיסטן ובריטניה הקהילה הבינלאומית (לרבות מדינות ערב) לא הכירה הריבונות הירדן באזור. ב-1949 נחתמו הסכמי שביתת נשק בין ישראל וירדן אשר לפיהם קווי שביתת הנשק אינם גבולות סופיים בין המדינות אלא ארעיים בלבד.[3]

בעוד היהודים מנהלים מאבק משפטי על נדל"ן, ערביי העיר וארגוני השמאל השונים מפיצים שהם נאבקים בייהוד השכונה ונגד אפליה כלפי האוכלוסייה הערבית בה. במאמר זה נוכיח בהסתמך עובדות כי לא מדובר באפליה נגד האוכלוסייה הערבית, אלא במאבק משפטי על בעלות יהודית על קרקעות.

 

היבטים קניינים ומשפטיים שהובילו לפינוי משפחות ערביות


ב-1865 החלו עבודות הבנייה הראשונות של בתי מגורים, על ידי נכבד העיר, רבאח אל-חוסייני שהקים אחוזה גדולה בין מטעי הזיתים ובין קבר שייח ג'ראח ומחוץ לשער דמשק. עבודות אלו הניעו רבים מהנכבדים המוסלמים של העיר העתיקה, לנדוד לאזור ולהקים בתים חדשים.[4]

ב-1876 רכשו ראשי 'ועד העדה הספרדית' וראשי 'הוועד הכללי של כנסת ישראל' את מערת שמעון הצדיק, את מערב הסנהדרין הקטנה וכן שטח של 17.5 דונם הסמוך להן. על השטח שנרכש התיישבו עשרות משפחות יהודיות בשתי שכונות שהוקמו עליו: שכונת שמעון הצדיק (1890) ושכונת נחלת שמעון (1891). בראשית מלחמת תש"ח נציגי 'ההגנה' והשלטונות הבריטיים פנו לתושבי שכונות אלה בבקשה לעזוב את בתיהם לאלתר, בגין פעולות האיבה ובגין פלישת הלגיון הירדני לחלק המזרחי של ירושלים. התושבים התפנו ולאחר המלחמה עבר השטח לשליטה ירדנית לניהול 'האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב'. בתי השכונות היהודיות כמעט לא נפגעו ופליטים ערבים התמקמו בהם.[5]

ב-1956 שיכנו ירדן ואונר"א 28 משפחות של פליטים פלסטינים במתחם מגורים שהוקם בשכונה, ממזרח לדרך שכם ומדרום למערת שמעון הצדיק, הידוע גם בשם מתחם 'כרם אל-ג'אעוני'. אמנם התושבים הערבים נאלצו לוותר על תעודת הפליט שלהם  אשר על פיה מוקנית להם הזכות לסיוע חומרי מאונר"א ומממשלת ירדן, אך מעשית – בהתאם לקריטריונים של אונר"א – מעמדם כפליטים נותר על כנו. משמעות הדבר גם שתביעתם להשבה בעין של הרכוש שהותירו בישראל או תביעתם לפיצוי כספי על רכושם נותרו על כנן. אותם תושבים ערבים חתמו על הסכם שכירות, אשר לפיו בתום שלוש שנים ושלושה חודשים, יוכלו הדיירים לחדש את הסכם השכירות באותם תנאים שנקבעו לעוד 30 שנה נוספות ולאחר מכן לחדש את ההסכם לתקופה נוספת של 33 שנים.[6]

לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ובעקבות החלת המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל על מזרח ירושלים, עברו הנכסים שהיו בידי 'האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב', וביניהם גם קרקעות באזור זה, לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, בהתאם לחוק הסדרי משפט ומנהל (תש"ל-1970). ראוי לציין שב-1968, שר המשפטים הצהיר כי אם 'האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב' ימכור בית למישהו, אז על בית זה לא יהיה החזר, כלומר רמז לכך שהוא מכבד את ההסכם שהיה בין ירדן ואונר"א. עם זאת, להצהרה לא היה תוקף משפטי כמו חוק הסדרי משפט ומנהל. בעקבות חוק הסדרי משפט ומנהל החלו ועד העדה הספרית והוועדה הכללי של כנסת ישראל בהליכים משפטיים לשחרור הנכסים להחזקתם ולרישום הקרקעות על שמם. בספטמבר 1972 ההליכים נתסיימו בהצלחה. הנימוק המשפטי היה שבעלות ההקדשות נותרה בעינה משום שירדן לא הפקיעה את הקרקע אלא מינתה את 'האפוטרופוס הכללי לנכסי אויב' לאחראי עליה. רשם המקרקעין העביר את הבעלות על המתחם על שמם. פרקליט המשפחות הגרות במקום  טען שהרישום נעשה ללא פרסום, ללא הודעה למשפחות ובאופן לא תקין.[7]

ב-1982 הגישו שני הוועדים היהודיים תביעה נגד 23 משפחות ערביות שהתגוררו בשכונת שמעון הצדיק בסמוך למערת שמעון הצדיק ומדרום לה ודרשו את פינוין מ-17 דירות במתחם. המשפחות הערביות הגיעו להסכם שלפיו הן מכירות בבעלות הוועדות על המקום בתמורה להכרה במעמדם כ'דיירים מוגנים'. לפי הסכם זה מחובתם לשלם דמי שכירות לוועדים ולתחזק את הנכס באופן נאות, אולם רובם נמנעו מכך. כלומר, זהו הבסיס המשפטי לסילוק הדיירים מן הבתים: הפרת כלל החובות המוטלים עליהם כשוכרי הנכסים. כמו כן, התושבים הערבים טענו שההסכם שנחתם היה מאחורי גבם לכן סירבו לשלם את דמי השכירות כדי לא להכיר בבעלות הוועדים על הבתים. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שלהסכם יש תוקף משפטי מחייב. ב-1993 הגישו הוועדים תביעות לתשלום דמי שכירות ולפינוי הדיירים הערבים משום שלא שילמו את דמי השכירות וחלקם מכניסים שינויים ותוספות למבנים בלא היתר ואינם שומרים על הנכסים כראוי. ב-2001 קיבל בית משפט השלום בירושלים את תביעת הוועדים, וערעור שהוגש על פסק הדין נדחה. ב-1997 הגיש סלימאן דרוויש חג'אזי תביעת בעלות בטענה, שמצא בארכיון העות'מאני המרכזי באיסטנבול ובארכיון ירדני מסמכים, לפיהם משפחתו היא הבעלים של חלק מן המתחם. תביעתו וערעורו לבג"ץ נדחו. כך גם תביעות אחרות של חלק מן הדיירים הערבים להכריז על ההסכם הדיוני כבטל ומבוטל.[8]

 

פינוי הדיירים הערבים

ב-1999, עקב הליכים משפטיים שנקטו עיריית ירושלים וה'וועד העדה הספרדית בירושלים' נגד משפחת אל כורד ששיפצה והרחיבה את הנכס בניגוד להסכם מ-1982, פסק בית המשפט על פינוי בני המשפחה מהחלק ששופץ ועל אטימתו. בנובמבר 2008 הפסידה משפחת אל כורד בהליכים משפטיים ממושכים. נמצא כי מסמכי הבעלות שהשיגו מהארכיון העות'מאני היה מזויף, ואילו מסמך הבעלות שהציגו המשפחות היהודיות מהארכיון העות'מאני נמצא אותנטי. כתוצאה מכך משטרת ישראל פינתה את משפחת אל כורד באוגוסט 2009. באותו חודש, עקב מסק דין נוסף פונו שתי משפחות נוספות שמנו יחדיו 53 נפשות. במקום אותן שלוש המשפחות נכנסו יהודים.[9] ב-2017 היה פינוי נוסף של משפחת שמאסנה. זה היה הפינוי היחידי שהיה באותו עשור.[10]

מאוקטובר 2020 ועד אמצע 2021 התקבלו שני פסקי דין שלפיהם יש לפנות מאות תושבים במהלך 2021. לאחר קבלת תביעה שהגישה חברת נחלת שמעון בע"מ לבית משפט השלום ולאחר ערעור על פסק הדין שנדחה בבית המשפט המחוזי. התושבים הערבים הגישו בקשת ערעור לבג"ץ והדיון היה מיועד להתקיים ב-10 במאי 2021. הדיון נדחה עקב בקשת היועמ"ש, אביחי מנדלבליט להצטרף להליך המשפטי. הפינוי שאמור היה להתקיים במהלך השנה הנוכחית הוביל לחידוש ההפגנות האלימות בשֵׁייח' גָ'רַאח.[11]


אחרית דבר

המחלוקת הנוכחית בשֵׁייח' גָ'רַאח מתייחס לכמה נכסים שמתגוררים בהם דיירים, ופג תוקפו של חוזה השכירות עימם, ובמקרים אחדים, על אף שאינם מחזיקים בידם זכויות שכירות כלל ועיקר, הם מתנפלים על בעלי הבתים היהודים בגלל החלטת בית המשפט לפנות את המשפחות הערביות מבתי היהודים. מתנגדי הפינוי למיניהם מתנהגים במשוא פנים כלפי ישראל, תוך שהם מתעלמים מהעובדה שלדיירים הערבים אין ללא זכויות שכירות בכלל. הם מתנגדים לפינוי רק בגלל מוצאם היהודי של בעלי הנכסים המחזיקים בזכויות קניין חוקיות על נכסים  בשֵׁייח' גָ'רַאח.

גם לירדן יש חלק במצוקתם של התושבים הערבים בשכונה. הסיבה שהדיירים חסרי בעלות נכסים כיום אינה כלל וכלל כיוון שישראל שללה מהם את כל הזכויות שרכשו, אלא משום שירדן סירבה להעניק לערבים בעלות קניין על השטח שכבשה. נוסף על כך, ישראל כה כיבדה את זכויות הקניין הפרטי של הערבים, והיא ממשיכה לשמור על זכויות קניין הערביות הפרטיות אף על פי שהירדנים הפלו לרעה את היהודים בכך שרשמו נכסים של יהודים על שם של תושבים ערבים.[12]

מכאן ברור שהסוגיה בשֵׁייח' גָ'רַאח היא בעניין דיני קניין ולא במוצא אתני כפי שמנסים להאשים את ישראל. הבעלים החוקיים פשוט רוצים להשיב את אדמתם בלי קשר למוצאם האתני. יתרה מזאת, לא מדובר בהחלטה שקבעה ממשלת ישראל לקידום מדיניות של ניכור כפי שמנסים להציג מוחים ערבים ופעילי שמאל רבים. שאלת פינוי המשפחות הערביות תוסדר על ידי בג"ץ הנחשב כליברלי.

בהקשר זה, ראוי לציין שההתעלמות מהחוק והכניעה להפגנות האלימות של ערבים ותומכיהם בארץ וברחבי העולם יהיו מתכון להמשך התסיסה, משום שפורעי החוק, מוסלמים בעיקר, יבינו שהאלימות משתלמת להם. התגברותם על צווי המשפט תניע אותם להמשיך ולהילחם נגד בעלות יהודית בשאר רחבי ירושלים ומחוץ לבירת ישראל.


[1] וילנאי, זאב (1993). אנציקלופדיית וילנאי לירושלים (ירושלים: אחיעבר). עמ' 1153-1152; וסטר, ברטה ספפורד (1992). ירושלים שלנו: קורות המושבה האמריקאית בירושלים 1881-1949 (ירושלים: אריאל; רגב-לימודי ארץ ישראל, כפר סבא). עמ' 76; רייטר, יצחק; להרס, ליאור (2010). שייח ג'ראח - הערכת מצב (מכון ירושלים לחקר ישראל). עמ' 13.

[2] עיריית ירושלים, שכונת שייח ג'ראח.

[4] Büssow, Johann (2011). Hamidian Palestine : Politics and Society in the District of Jerusalem 1872-1908 (Leiden; Boston: Brill). pp. 160-161.

[5] רייטר וליאור, עמ' 21.

[6] שם, עמ' 22-21; אושרוב, אלי (5 במרץ 2010).  נאסר גאווי מציג: כך ניאבק בייהוד שייח' ג'ראח. nrg; הימן, יובל, כל הזמן (28 באוגוסט 2008). המתחם החם של שמעון הצדיקnrg; שרגאי נדב (15 באוקטובר 2001). תוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהםהארץ; דץ, אייל (31 בינואר 2010). שייח ג'ראח: צדק היסטורי או תקדים מסוכן?. וואלה;

 Izenberg, Dan (September 29, 2010). Sheikh Jarrah Palestinians fear new evictionsThe Jerusalem Post; Alsaafin , Linah (May 1, 2021). What is happening in occupied East Jerusalem's Sheikh Jarrah? Al Jazeera.

[7] רייטר וליאור, עמ' 21; שרגאי נדב (15 באוקטובר 2001).

Peace Now (June 6, 2018). The Systematic dispossession of Palestinian neighborhoods in Sheikh Jarrah and Silwan.

[8] רייטר וליאור, עמ' 24-22; אושרוב, אלי (5 במרץ 2010). 

[9] אלדר, עקיבא (9 בנובמבר 2008). המשפחה הפלשתינית פונתה כדי לאפשר בניית שכונה יהודיתהארץ; לוי , גדעון; קרצמן, מיקי (4 בספטמבר 2011). אזור הדמדומים | מה רעים אוהליך, יעקבהארץ; שרון, רועי; בנגל, מיה (3 באוגוסט 2009). ישראל פינתה ערבים בי-ם; ארה"ב גינתהnrgרייטר וליאור, עמ' 26; חסון, ניר (6 באוגוסט 2009). המשפחות הפלסטיניות שפונו מבתיהן בשייח ג'ראח עברו להתגורר על המדרכה ממולהארץ;

The Civic Coalition for Defending Palestinians’ Rights in Jerusalem (December 2009). Dispossession and Eviction in Jerusalem: The cases and stories of Sheikh Jarrah. p. 16; Miskin, Maayana (August 2, 2009). High Court Evicts Arab SquattersArutz Sheva.

[10] פרידסון, יעל;  פורת, ישי (5 בספטמבר 2017). לראשונה מ-2009: משפחה ערבית פונתה מביתה בשייח ג'ראחYnet.

[11] חסון, ניר (6 במאי 2021). תושבי שייח ג'ראח והמתנחלים לא הגיעו להסכמה, והעליון יכריע בפינוי משפחות פלסטיניותהארץ; בית משפט השלום בירושלים (8 באוקטובר 2020)תא (י-ם) 6629/09 תא (י-ם) 52633-12-10‏ ‏ נחלת שמעון בע"מ נ' אלקורד רפקה עבדאללה.; בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים (9 בפברואר 2021). ע"א 20-11-57595 ג'אעוני ואח' נ' נחלת שמעון בע"מ; חסון ניר; נטעאל בנדל (9 במאי 2021). לאחר בקשת היועמ"ש, העליון דחה את הדיון לפינוי משפחות משייח ג'ראחהארץ; בית המשפט העליון (9 במאי 2021). רעא 2401/21‏ סאמי ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ; הורודניצ'אנו, מאיה (16 באפריל 2021). שבוע אחרי תקיפת ח"כ כסיף: מאות הפגינו במזרח ירושליםוואלה; פורשר, אפרת (6 במאי 2021). עשרות ערבים התפרעו ויידו אבנים בשכונת שייח ג'ראחישראל היום.

[12] Bell, Avi (May 9, 2021). Understanding the Current Sheikh Jarrah (Jerusalem) Property DisputeKohelet. pp. 1-3.


יום שישי, 22 ביולי 2016

חיוניות אקוויפר ההר למשק המים בישראל


הקדמה

אקוויפר ההר, הידוע גם בכינויו "אגן ירקון-תנינים" הנו מאגר מי תהום המשתרע בין רכס הרי איו"ש במזרח לחוף הים התיכון במערב, ובין עמק יזרעאל והכרמל בצפון לסיני בדרום. בחלקו המערבי מונח אקוויפר ההר מתחת לאקוויפר החוף, ומופרד ממנו ע"י סליעים אטימים. מי התהום באקוויפר מגיעים אליו ממי גשמים היורדים באיו"ש ומחלחלים לקרקע. בשנה ממוצעת מחלחלים לאקוויפר כ-355 מיליון מ"ק עם מקדם השתנות של 31%. תפוקתו (השאיבה ממנו ושפיעת מעיינות) נעה בין 304 ל-484 מ"ק לשנה, שנשאבים במאות קידוחים הפרושים לרגלי שדרת הר המרכזית וכמו אקוויפר החוף וים כנרת, גם ל"אגן ירקון-תנינים" יש מפלס תחתון שאין לעבור. כמו כן, מהווה אקוויפר זה את אחד משני המקורות הראשיים של ניצול מי התהום בארץ. איכות המים גבוהה, ריכוז הכלוריד נמוך מ-300 מג"ל בכ-85% מכלל המים הנשאבים. תחת גוף המים המתוק באקוויפר ההר מצוי גוף מים מלוח במגע חד. ניצול מוגבר של אקוויפר זה יגרום בין היתר לעליית המים המלוחים לשכבות שהיום רוויות במים מתוקים. בצפון אקוויפר ההר, נצפתה תופעה זו כתוצאה משאיבת יתר בקידוחים הממוקמים לרגלי שדרה ההר. בצפון הנגב שואבים משני גופי המים (המתוק והמלוח) במקביל למניעת התפשטות המים המלוחים צפונה. ריכוז החנקה במי התהום נמוך בד"כ בכ-5 - 25 מג"ל. אזור קלקיליה - טול כרם יוצא מכלל זה. באזור זה נמצאו ריכוזי חנקה גבוהים בחלק מהקידוחים, שעלו על 50 - 70 מג"ל ואף הגיעו עד 100 - 145 מג"ל. כתם זיהום קטן יותר נמצא באזור חברון, ובו ריכוזי החנקה הגיעו עד ל-60 - 80 מג"ל. בטרם החלו לשאוב מאקוויפר ההר, התנקזו מימיו דרך שני מוצאיו הטבעיים:
  • עיינות ראש העין שהזינו את נחל הירקון (כ-220 מלמ"ש מים שפירים).
  • עיינות התנינים (כ-110 מלמ"ש מים מליחים).
התפתחות השאיבה מהאקוויפר לוותה בירידת מפלסים, וכך פחתה גם השפיעה במעיינות. עיינות ראש העין יבשו כליל בשנות ה-60 ושפיעת התנינים ירדה עד ל-25 מלמ"ש. במהלך 40 השנים שבין 1951 - 1991 חלה ירידה מפלסים בשיעור של כ-12 מ'. משמעות הדבר היא כרייה של כמיליארד מ"ק מהאוגר. בחורף 1991/1992, שהיה עתיר גשם (כפול מהממוצע), המפלסים חזרו לרמה שבה היו במהלך שנות ה-50, עיינות ראש העין שבו לשפוע וגברה השפיעה בעיינות התנינים,אך מאז, נמצאת שפיעת המעיינות במגמת ירידה. מערכת אספקת המים המרכזית נשענת ברובה על המפא"ר (מפעל המים הארצי). המפא"ר הנה מערכת המים המרכזית הקושרת את מקורות המים העיקריים עם מערכת ההולכה הראשית. ראוי לציין שכמויות המים המסופקות ע"י המפא"ר מבוססות על שלושה מקורות מים שפירים:
  • הכינרת וסביבה.
  • אקוויפר החוף.
  • אקוויפר ההר.
מקורות המים אלה מנוהלים בראייה ארצית וידועים בשמות "המערכת התלת אגנית" או "המערכת הארצית". כמוסבר באתר רשות המים:
תפעול המערכת הארצית על ידי חברת מקורות מאפשר ויסות כמויות המים הנשאבות מאגם הכנרת למערכת המרכזית, בין היתר ע"י שילוב קידוחי מים מאקוויפר החוף ואקוויפר ההר אל מערכת האספקה. 
"Creative Commons National Water Carrier of Israel (Hebrew: HaMovil HaArtzi)" by MT0 is licensed under CC BY 3.0

חיוניות אקוויפר ההר למשק המים בישראל

אקוויפר ההר מחולק לשלושה אגני מי תהום:
  • האגן המערבי (ירקון תנינים).
  • האגן המזרחי.
  • האגן הצפוני.
עפ"י הסכם המים, המילוי הטבעי הממוצע הרב שנים, בשלושת האגנים הללו מסתכם ב-679 מלמ"ש. עפ"י הסכם זה הורשתה ישראל לנצל ממנו 483 מלמ"ש והורשה לרש"פ למצל 196 מלמ"ש (כולל הכמות שהוגדרה כ-"צרכים העתידיים" של ערביי איו"ש). 

אגן ירקון תנינים (ירת"ן)

מרבית שטחי ההזנה נמצאים ממזרח לקו הירוק ולעומת זאת מוצאיו הטבעיים של האקוויפר (מעיינות תנינים וירקון) וכן מרבית אזורי הכליאה/אגירה נמצאים ממערב לקו הירוק, כלומר בשטח ישראל. המילוי הטבעי הממוצע רב שנתי, שנקבע בהסכם המים מסתכם ב-362 מלמ"ש. כיום הערך נמוך יותר. הירת"ן משמש כמקור מים מרכזי למערכת המים הארצית ואת תרומתו מודדים בארבעת המרכיבים הבאים:
  1. התפוקתו הכוללת של הירת"ן מהווה כ-35% מהתפוקה הכוללת במערכת הארצית התלת אגנית, בעוד אקוויפר החוף תורם כ-27% ואגן הכנרת כ- 38%.
  2. כושר אגירה וכושר ניוד גדולים המאפשרים את הגמישות התפעולית הגבוהה למערכת התלת אגנית ולמפא"ר, בהתנהלות בין חורף לקיץ ובין שנים ברוכות לשחונות.
  3. כושר השאיבה המותקן בקידוחי הירת"ן גדול פי 3 מהכמות הממוצעת השנתית שניתן להפיק ממנו. כושר שאיבה זה מאפשר ניצול גמיש של האוגר ומוסיף אמינות לאספקה במערכת הארצית שחסרה אוגר לניהולה התקין. כמו כן קירבתו של אקוויפר זה למוקדי הצריכה חשובה ביותר. (השאיבה של רש"פ מתבצעת במעלה זרימת מי התהום ולכן אינה מושפעת מהשאיבה הישראלית. שאיבה של רש"פ מעבר לקביעות בהסכם המים תפגע מיידית בשאיבה בתחום ישראל).
  4. ביטחון מים במשמעותו האסטרטגית של הירת"ן, מאפשר למשק המים להתארגן לאספקה חיונית גם במקרי חירום, כשהשילוב של פריסת הקידוחים לצד אי פגיעותם מקנים ביטחון ואמינות לאורך זמן ובמצבי חירום.

חיוניות אקוויפר ירת"ן לישראל

נשמעות דרישות מרש"פ לאפשר לערביי איו"ש לשאוב שאיבה נוספת מאקוויפר זה ומהאגן הצפוני על חשבון ישראל. טענת רש"פ שישראל יכולה להתפיל מי ים במקום המים שיילקחו ממנה. טענה זו נשמעת גם בקרב גורמים בשמאל הישראלי הטוענים כי ניתן לוותר על מקור מים חשוב זה ולהחליפו באמצעות התפלה. הרעיון שהתפלה תהווה מקור חליפי לאקוויפר ההר (כמקור מים וכאוגר) מורכב ובעייתי יותר מהנראה ממבט ראשון. פתרון מסוג זה מחייב מתן מענה סביר לשלושת המרכיבים הראשונים שהזכרנו בתת הפרק הקודם. חישובים שנערכו ע"י מומחי מים הראו כי ידרשו, בין היתר, להקים 6 - 8 מתקני התפלה (נוספים על אלה שהוחלט עליהם) בתפוקה של כ-100 מלמ"ק בשנה, כל אחד, שיהיו מושבתים בחלק ניכר מהזמן; על מנת לפצות על כושר האגירה והוויסות של אוגר אקוויפר ההר. לחילופין, בניית פחות מתקני התפלה ושיפוי ע"י פיתוח כושרי אגירה קרקעיים ותת קרקעיים בהיקפים חסרי תקדים וכמעט בלתי אפשריים, וכן מערכות הובלה חדשות. ישנה גם משמעות כלכלית כבדה מאוד ומתמשכת לכל אלה. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש להוסיף את הבעיה הפיזית של רזרבות חוף מדוללות, הפגיעה באיכות הסביבה, השפעת הרכז רווי הברזל המסולק לים, הפגיעה בבריאות, הפגיעה בחקלאות ובטבע והתלות הגבוהה והבעייתית במחירי האנרגיה. גם אם נבצע את כל הנ"ל, ואף נתעלם או נמצא דרך להתמודד עם ההשפעה הסביבתית והמחיר, עדיין לא תיפתר הבעיה האסטרטגית של ביטחון המים, כשמתקני התפלת מי הים כה פגיעים וחשיבותם כה קריטית בשל היקף תפוקתם. חיוניות הירת"ן מתעצמת מאוד גם על רקע מצבו הקשה של אקוויפר החוף והירידה המתמשכת בכמויות המשקעים המזינים את ימת הכנרת

האגן הצפוני – חרוד- בית שאן

עפ"י הסכם המים, הממוצע הרב שנתי של המילוי החוזר עומד על 145 מלמ"ש. לרש"פ הזכות לנצל 42 מלמ"ש ולישראל הזכות לנצל 103 מלמ"ש מהמים הללו, המתנקזים באופן טבעי באזור גלבוע, חרוד ועמק יזרעאל. האזור הנ"ל אינו מחובר למערכת הארצית. פגיעה באגן הצפוני רק תחריף את הבעיה שצוינה בתת פרק הקודם למימדים קשים ביותר ואף תהווה פגיעה קשה במרקם ההתיישבות בעמקים.

האגן המזרחי

עפ"י הסכם המים, הממוצע הרב שנתי של המילוי החוזר עומד על 172 מלמ"ש. לישראל הזכות לנצל 40 מלמ"ש ולרש"פ הזכות לנצל 132 מלמ"ש. כפי שראינו במאמרים קודמים, ערביי איו"ש טרם ניצלו אקוויפר זה במלואו וכל המים המנוצלים מאקוויפר זה נותרים באיו"ש.

סיכום

בדיונים בנושאי המים, על ישראל לעמוד בתוקף על זכותה על מי אגני אקוויפר ההר (המערבי - ירת"ן. הצפוני - חרוד-בית שאן) ועל המים הנובעים באופן טבעי בתחום הקו הירוק (שטח מדינת ישראל) ואין להם כל תחליף מעשי. עוד לפני מלחמת ששת הימים נוצלו מים אלה במשך כל השנים ע"י ישראל, בין אם בתפיסת הנביעה במעיינות או באמצעות קידוחים, ממערב לקו הירוק. אין ספק כי זכותה של ישראל על מים אלה היא זכות טבעית. כפי שראינו במאמרים קודמים היא עולה בקנה אחד עם נורמות בינלאומיות (שימור שימושים קיימים) וכן עם הנחתם בהסכם המים בסעיף 3א'.

מקורות:

לקריאה נוספת:

יום שלישי, 31 במאי 2016

באסם עיד: חייהם של ערביי יהודה ושומרון טובים לאין ערוך תחת שלטון ישראל

כתב 'ניוזדסק ישראלוחוקר המזרח התיכון יוני ריינישוחח עם באסם עידפעיל זכויות אדם פלסטיני ומתנגד חריף לארגוני החרם על ישראל.
באסם עיד תוקף את הרשות הפלסטיניתלטענתוזו מעודדת הרג ברצועת עזה ופועלת נגד בני עמה.
הוא גם לא חוסך ביקורת מערביי ישראל ומחברי הכנסת הערביםלדבריוהם מושחתים וכל דאגתם איננה אלא לאינטרסים האישיים שלהם בלבד.
באסם עיד יוצא נגד האשמת ישראל באפרטהייד על ידי ארגוני השמאל בעולםלפי ראות עיניוחייהם של ערביי יהודה ושומרון טובים לאין ערוך תחת שלטון ישראל.
לחיזוק דבריוהוא מצטט פלסטינים ביהודה ושומרוןהאומרים לו בגלוי כי אינם רוצים לחיות במדינה פלסטינית עתידית.להערכתואם במצב הנוכחי תקום מדינה פלסטיניתתהיה זאת מדינה כושלת.

ראיון עם באסם עיד

מאת: יוני רייני

יונימאז הסכם אוסלו ועד להסדר קבע בעתיד יהודה ושומרון מחולקת לאזורים A,B,C. הרבה אנשים טוענים שהמצב בשטח מזכיר את הבנטוסטנים תחת שלטון האפרטהייד בדרום אפריקהמה לדעתך ההבדל בין ההסדר הנוכחי לבנטוסטנים בדרום אפריקה?
באסם עידקודם כל נדמה לי שהאנשים שמדברים כיום על האפרטהיידהם אנשים חסרי כל מידע וידע באשר לאפרטהיידהם אנשים שלא ביקרו בדרום אפריקה בזמן האפרטהיידואפילו לא ביקרו במוזיאון של האפרטהייד – אחרי האפרטהיידאז לצערי הרבאני רואה היום אנשים שמתלבשים על המילהכאילו זו החיה שהולכת לדפוק את העם הישראלילפי דעתי,אנשים היום מונעים יותר ויותר להגביר את השנאה וההסתהכאשר הם מנסים לקשור בין ישראל לאפרטהיידאני חושב שאם היום אנו הפלסטינאים נסתכל על עצמנואני חושב שיש לנו חיים תחת הכיבוש הישראליהרבה יותר טובים מאשר היינו תחת הכיבוש הירדניומה שיש היום תחת השלטון הלבנוני והסוריולכן היוםכאשר שומעים אותי בהרצאות ברחבי ארה"ב,ושואלים אם ישראל היא מדינת אפרטהיידאני שולל זאת מכל וכל.
יוניזה אכן ברור לנואבל כשאתה עוסק בהסברהאתה נתקל תמיד בשאלה מה ההבדל בין הבנטוסטנים בדרום אפריקה לבין ההסדר ביהודה ושומרון.
עידמצד שני אני מנסה גם להסבירכאשר אני נשאל על זהשאנחנו הפלסטינאים הוכחנו לעולם כישלון גדול שמראה שאנחנו לא מצליחים לנהל מדינהלכן אני משתמש בדוגמה של עזה אחרי ההתנתקות הישראלית מעזה ב-2005, אני תמיד אומר שאנחנו הרסנו בעזה את כל מה שנותר מהכיבוש הישראליאני חושב שזו דוגמה קלסית היוםלבוא אל מול העולם ולהוכיח את הכישלון שלנו בניהול העניינים היום יומיים שלנואני חושב שהמונח רשות פלסטינית [רש"פהוא יותר תאורטי מאשר מעשימעשית רש"פ אינה קיימתאך תאורטית יש לה רק שם שמודפס על נייר – לא פחות ולא יותראני לא רואה היום שרש"פ מנסה באיזשהו שלב לדאוג לבני עמהולצערי הרבאפילו את הכישלון שלהם הם מפילים על הכיבוש הישראלי.
יוניאני מסכים איתך בנקודה הזאתלפעמים שולפים לנו את הקלף שבעקבות האינתיפאדה השנייה והפיגועיםישראל הקימה את גדר הביטחוןוהביקורת העיקרית נגדהשהיא לא הוקמה לאורך הקו הירוקולכן יש כביכול הפרדה גזענית בין הערבים והיהודים באזור.
עידהקמת הגדר לא הייתה לצורך פתרון הסכסוךאלא כפי שציינת – זה היה לצורך הגנה עצמיתולכן אני לא רואה בהקמת הגדר איזשהו פתרוןומעולםישראל לא הציעה פתרון בין הישראלים לפלסטינים באמצעות הגדרכל הזמן ישראל אמרה שזה גדר מניעה ביטחונית עקב הפיגועים שעשולצערי הרבפלסטיניםאני הסתובבתי לאורך כל הגדר מקלקיליה ועד חברוןואני שמעתי והייתי מאוד מופתעכאשר שאלתי פלסטינים על הגדרהתשובה שלהם הייתה מדהימה: "אנחנו אשמים בזה" –הפלסטינים אמרו ככה: "אנחנו הפלסטינים אשמים בכל זה". אני חושב שהפלסטינים מתחילים להבין שכל מעשי ההתאבדויות והאלימות מצידם – פגעה בהם יותר מאשר עזרה להםאני חושב שהם מבינים יותר ויותר שבעזרת אלימות הם לא ישיגו שום תוצאות.
יוניאחד המכשולים המרחיקים אותנו מפתרון הסכסוךנובע מהשוני בהגדרתו של כל צד את השלוםמוסכם שהגבולות בין המדינה הפלסטינית למדינה היהודית יתבססו על קווי 67 עם חילופי שטחים אבל הגישה אצל היהודים היאשישראל תישאר עם סמלי היהודים – מגן דודהמנוןוזכות שיבה ליהודים בלבדלעומת זאת הערביםלרבות אזרחי ישראלמאמינים שלצד המדינה הפלסטינית צריכה לקום מדינה דו לאומית כל אזרחיהוזכות השיבה לא תינתן ליהודים בלבדוהם אף טוענים שזו אפליה גזענית שמעידה על מדיניות אפרטהיידהאם ניתן לשכנע אותם לקבל את יוזמת השלום עפ"י ההגדרה הישראלית?
עידאני לא איש פתרונות של סכסוכיםואני חושב שזה מוקדם להתחיל תאורטית לחשוב על הפתרון שאתה מציעתמיד אני נוהג לומרשהמאבק הישראלי פלסטיני הוא לא על הסכסוךאלא יותר על פתרון הסכסוךלפי דעתי אנחנו נאבק יותר כאשר נגיע לפתרונותולכן אני רואה שזה יותר מדי מוקדם לחשובהאם צריכה להיות מדינה תחת מגן דוד או שהיא צריכה להיות מדינה תחת הלוגו של אל אקצא למשלוזה בעצם נותן לי יותר ויותר להזכירשהיום לא רק בקרב הישראליםאלא גם בקרב הפלסטיניםיותר ויותר אנשים מדברים על פתרון של מדינה אחת לשני העמיםדבר שלא היה קיים לפני 10 שניםאולי כן היה קיים בקרב החברה הישראליתאך מעולם לא היה קיים בחברה הפלסטינית"
יוניטוב זו גם שאלה מה יהיו הסמלים של מדינה אחת?
עידנכוןאבל כעת לפי דעתי עדיין מוקדם לבוא להגיד מהם הסמלים של המדינה הבאהכי עדיין אין כאן איזשהו סטטוס קוו,לא רק בין הפלסטינים עצמם אני ולא רק בין הישראלים עצמםלדבר על פתרון מדינה אחתאני לא חושב פה איזשהו סטטוס קוואני לא חושב שיש עדיין מחלוקתאני חושב שרוב הישראלים נגד מה שנקרא מדינה אחת לשני עמיםכי כל יהודי היום חושב וחולם על מדינה יהודית ולא רק על מדינה ישראליתיש היום המון כנסים שמתקיימים ברחבי העולם על פתרון של מדינה אחתאך באף כנס לא הוזכרו הסמלים שיהיו למדינה הזאת.
יוניאני אגיד לךזה מזכיר לי אמירה של חאלד אבו טועמה באחת הכתבות שהוא מעדיף להיות אזרח סוג בבישראלמאשר להיות אזרח מן המניין במדינה ערבית לרבות פלסטין.
עידלא לאאתה הולך כל כך רחוקתראה מה הוא כתב שנה שעברה ב– gatestoneinstitute.org שהערבים הישראלים אינם מוכנים לחיות תחת שלטון פלסטיניאני חושב שזה אומר הרבה.
יוניעם זה אני מסכים איתךהשאלה היאמה עדיף להםלחיות תחת ממשל יהודי ובו זכויות שיבה ליהודים והם יחיו כמיעוט עם זכויות וחובותכמו במדינות דמוקרטיות אחרותאו עדיף להם לחיות במדינה דו לאומית כל אזרחיה במדינה ללא לאום ספציפי?
עידאתה שואל על הערבים ישראלים נכוןאני לא שייך להםאבל אני מגדיר את הערבים הישראלים כאנשים שחיים תחת זהות חצויה ויודעים מתי לומר שהם ישראליםומתי לומר שהם פלסטיניםאני מאוד כועס על דרך ההתנהגות של הערבים הישראליםאני פעם חלמתי כשגרתי במחנה הפליטים שועפאט בירושליםשאולי הערבים הישראלים יוכלו לשמש לגשר עמיד לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיניאני חושב שהם היחידים בעולםלהם יש את היכולת לפתור את הסכסוך הערבי ישראלי,אך לצערי הרבבהתנהגות שאני רואה היום בקרב הערבים הישראליםובעיקר חברי כנסת ישראליםאיבדתי אמון במה שנקרא ערבי ישראלי.
ואני חושב שהערבים הישראלים צריכים למצוא לעצמם הנהגה שתחליף את ההנהגה שיש להם היוםאני חושב שההנהגה הערבית שנמצאת כיום בישראלהיא הנהגה מושחתתהיא הנהגה שיותר מעניין אותה האינטרס האישי והפוליטימאשר האינטרס העממיולכן כואב ליכאשר אנשים רצים לקלפיות כל 3 – 4 שנים ובוחרים באותם אנשיםאני יודע שישנם חברי כנסת שמכהנים 20 שנה בכנסתמתי האנשים האלה יוחלפוהם תרמו אפס תרומה לבני עמםולכן אני לא כל כך אוהב להרחיב בעניין הערבים הישראלים וההנהגה הערבית בישראל.
יוניבהרבה כתבות ובראיונות איתךשמתי לב שאתה בעצם תומך ברעיון שתי המדינות ואתה חושב שעל ישראל לסיים את ה"כיבוש" [הימצאותה ביו"ש], אך יש כאן סתירהמצד אחד אתה אומר שישראל צריכה לסיים את ה"כיבוש", אבל מצד שני החיים שלהם הרבה יותר טובים תחת שליטה ישראלית ממה שהם ימצאו לעצמםרש"פ או כל דבר אחר.
עידאתה צודקאני חושב שראשית כוללפני כל פתרון אני מחפש הנהגה פלסטינית אלטרנטיביתכשאני מדבר על ישראל שצריכה לסיים את הכיבושאני תמיד הדגשתי שקודם כול צריך למצוא הנהגה פלסטינית רצינית שלוקחת בחשבון את האינטרס הציבורי ולא את האינטרס האישיאחרי שהפלסטינים יצליחו למצוא את ההנהגה האמיתית שלהם – אז אולי יהיה אפשר לדבר על פתרון לעתידאך אם אתה אומר לי ושואל אותיהאם אתה בעד מו"מ מחר בבוקראני אומר לאאני לא בעדלכן אני אומר בהרצאות שלישאסור לעולם היום לשים דגש על כל העניין של הפוליטיקה של הסכסוך ועל הפתרונות.העולם צריך היום לבנות את המדינה הפלסטיניתאני היום נגד זה שצרפת תכיר במדינה פלסטיניתאיזו מדינה צרפת הולכת להכיר בהמדינה שאין בה תשתית של מדינהמדינה שאין בה כלכלה של מדינהאו מוסדות של מדינהמדינה שיותר מ-52אחוזים מתושביה מתגוררים במחנות הפליטים בעזה ובגדה [יו"ש]. זו לא המדינה שחלמתי עלייהזו לא המדינה שאני רוצה שהעולם יכיר בהאני רוצה שהעולם יעזור לנו לפני שיכירו במדינה שאינה קיימת.
יוניהנושא הבא הוא עזה – נושא שקשור למחקר שערכתי ב-2014ישראל אומרת שהיא יצאה מעזה ב-2005 וסיימה את הכיבוש בעזהאבל ארגוני זכויות אדם מאשימים את ישראל על כך שלמרות היציאה מעזה ב-2005 היא עדיין שולטת ברצועה.הסיבות להאשמה שלהם הן שיש לכאורה מצור על עזה בעקבות השתלטות חמאס ביוני 2007, ישראל מספקת חשמל לרצועה וכו'. עם זאת התנהל מו"מ בין הצדדים בחודשים ספטמבר ונובמבר 2005. ההסכם ההוא כלל נסיגה מהמעטפת החיצונית והקמת נמל תעופה ונמל ים באזורברור לגמרי שאם רק ב-2007 החל "המצור", הוא לא היה ב-2006 וכי היו להם חיים טובים יותראלא שהתוצאה הייתה ירי מאסיבי של 946 קסאמים ב-2006, בעוד סךכול הקסאמים שנורו בחמש השנים הקודמות ל-2006, לא הגיע למספר כזהמה הסיבה לכך ?
עידאני חושב שלעזה יש סיפור מאוד מוזראף אחד בעולם לא מצליח להבין אותו .קודם כולאני חושב שההרגשה בתוך עזהואני אומר זאת על סמך השיחות שאני מנהל עם המון אזרחים המתגוררים בעזהשהכעס שלהם מופנה כלפי מצרים,מאשר כלפי ישראל.
אם היום נסתכל על המפה הפוליטית של עזהאנו נמצא שיש ארבעה גורמים הפועלים ברצועההמצריםרש"פהחמאס,וישראלאם ניקח את המצרים ואת רש"פ בגדהאני חושב שהאינטרס שלהם איך לגרום להרג ברצועת בעזה – בעוד האינטרס של ישראל והחמאס זה איך לשקם את הרצועהתקשיב טוב למה שאני אומרישראל רוצה לשקם את עזהורש"פ רוצה לתרום יותר ויותר הרג לעזהלמההמצרים רואים היום בחמאס ארגון טרורהמצרים רואים בחמאס כפרטנר במאבק הטרוריסטי המתנהל בחצי האי סינירש"פ מאמינה שכל עוד מצרים לוחצת על עזההדבר יסלול את דרכה של רש"פ לחזור ולשלוט בעזהאם החמאס וישראל מעוניינים בשיקומה של עזהאז מהי המחלוקת בין ישראל לחמאסשהחמאס רוצה לשקם את המנהרות והיכולת הצבאית שלוישראל אומרת בשום פנים ואופןהשיקום חייב להיות בבתים ולמקומות שנהרסו במהלך המלחמה בקיץ 2014 [צוק איתן]. זה בדיוק איך אני רואה את רצועת עזהאין לי ספק שהאזרחים ברצועה יודעים שהמצור האמיתי הוא דווקא של המצריםיותר מאשר מהצד הישראלי.
היום ישראל עדיין מספקת את החשמלהמזון והתרופותאמנם ישראל מוכרת את זהאך היא עדיין מספקתאני לא ראיתי מאז 'צוק איתןועד היום מדינה ערבית אחת שהתחברה לרצועת עזהאו ניסתה באמת לעזור לרצועת עזהאם ניקח את טורקיה וקטאר הרי זה מאבק פוליטי בניהם שמתנהל על שטחה של רצועת עזהאני לא מאמין שהטורקים והקטארים אוהבים את עזהאז לכן ישראל בוויכוח הפוליטי הזה מקבלת צעקות ונביחותכי הרי על מי הם ינבחועל המצריםהמצרים הם חברים שלהםאז יותר קל להם ויותר לאומני בשבילםלנבוח על ישראל מאשר על מדינה אחרת בעולם.
יוניבעניין ה BDS-וסימון מוצרים מיו"שהאם לדעתך זה חשוב שיש מפעליםכמו סודה סטרים…
עידיש לי עמדה מאוד ברורה בעניין הזהונתתי עשרות הרצאותאני כל הזמן אמרתי שאם האירופאים לא יקנו את המוצרים של ההתנחלויות – הפלסטינים יקנו אותםהפחד שלישעניין הסימון של המוצריםיביא לסגירת אתרים בהתנחלויותמה שיגרום למצוקה כלכלית לפלסטיניםזו כל הבעיה שליכי אני היום קראתי בעתון [הארץ 23.5.2016] שהפלסטינים הגישו בג"ץ על איזשהו חלקת אדמה בענתות שישראל סיפחה לכפר אדומים או מצודת אדומיםלא תאמין מה הייתה תגובת המדינה!תגובתה הייתה שהפלסטינים מתחילת ההתנחלויות מרוויחים משגשוג כלכליהפלסטינים מרוויחים מבניית התנחלויות מהישגים כלכליים אדיריםאני לא יכול להכחיש את זהאני מסתובב יום יום בשטחיםאני רואה הרבה רכבים פלסטינים שחונים בכניסה לכל ההתנחלויות ואני יודע על לפחות 15,000 שנכנסים יום יום להתנחלויות לעבודאני כפלסטינאי לא יכול להחרים את ישראלאולי באירופה יכולים כי יש להם אלטרנטיבהלי אין אלטרנטיבהמצד שניאני בא לקהל ואומר: "בסדר,תקראו לפלסטינים להטיל חרם על ישראל", אבל בואו נחשוב קדימהאם ישראל תכריז חרם על הפלסטיניםמה יקרה להם?האם ארה"ב או אנגליה יספקו לנו מזוןהאם צרפת תספק לנו תרופותמה יקרה לנו אם ישראל תחרים את העובדים הפלסטיניםלצערי הרבאני אומר לךישראל נמצאת בוויכוח פוליטי בין אנשים ובין מדינות – לא פחות ולא יותרכל הוויכוח הפוליטי הקיים היום מצד העולם כלפי ישראל לא משפיע עליהישראל רק הולכת מתרחבתמתחזקתומשגשגת – זה מה שאני רואה.
יוניאני מודה לך על הריאיון.