הקדמה
אקוויפר ההר, הידוע גם בכינויו "אגן ירקון-תנינים" הנו מאגר מי תהום המשתרע בין רכס הרי איו"ש במזרח לחוף הים התיכון במערב, ובין עמק יזרעאל והכרמל בצפון לסיני בדרום. בחלקו המערבי מונח אקוויפר ההר מתחת לאקוויפר החוף, ומופרד ממנו ע"י סליעים אטימים. מי התהום באקוויפר מגיעים אליו ממי גשמים היורדים באיו"ש ומחלחלים לקרקע. בשנה ממוצעת מחלחלים לאקוויפר כ-355 מיליון מ"ק עם מקדם השתנות של 31%. תפוקתו (השאיבה ממנו ושפיעת מעיינות) נעה בין 304 ל-484 מ"ק לשנה, שנשאבים במאות קידוחים הפרושים לרגלי שדרת הר המרכזית וכמו אקוויפר החוף וים כנרת, גם ל"אגן ירקון-תנינים" יש מפלס תחתון שאין לעבור. כמו כן, מהווה אקוויפר זה את אחד משני המקורות הראשיים של ניצול מי התהום בארץ. איכות המים גבוהה, ריכוז הכלוריד נמוך מ-300 מג"ל בכ-85% מכלל המים הנשאבים. תחת גוף המים המתוק באקוויפר ההר מצוי גוף מים מלוח במגע חד. ניצול מוגבר של אקוויפר זה יגרום בין היתר לעליית המים המלוחים לשכבות שהיום רוויות במים מתוקים. בצפון אקוויפר ההר, נצפתה תופעה זו כתוצאה משאיבת יתר בקידוחים הממוקמים לרגלי שדרה ההר. בצפון הנגב שואבים משני גופי המים (המתוק והמלוח) במקביל למניעת התפשטות המים המלוחים צפונה. ריכוז החנקה במי התהום נמוך בד"כ בכ-5 - 25 מג"ל. אזור קלקיליה - טול כרם יוצא מכלל זה. באזור זה נמצאו ריכוזי חנקה גבוהים בחלק מהקידוחים, שעלו על 50 - 70 מג"ל ואף הגיעו עד 100 - 145 מג"ל. כתם זיהום קטן יותר נמצא באזור חברון, ובו ריכוזי החנקה הגיעו עד ל-60 - 80 מג"ל. בטרם החלו לשאוב מאקוויפר ההר, התנקזו מימיו דרך שני מוצאיו הטבעיים:
- עיינות ראש העין שהזינו את נחל הירקון (כ-220 מלמ"ש מים שפירים).
- עיינות התנינים (כ-110 מלמ"ש מים מליחים).
התפתחות השאיבה מהאקוויפר לוותה בירידת מפלסים, וכך פחתה גם השפיעה במעיינות. עיינות ראש העין יבשו כליל בשנות ה-60 ושפיעת התנינים ירדה עד ל-25 מלמ"ש. במהלך 40 השנים שבין 1951 - 1991 חלה ירידה מפלסים בשיעור של כ-12 מ'. משמעות הדבר היא כרייה של כמיליארד מ"ק מהאוגר. בחורף 1991/1992, שהיה עתיר גשם (כפול מהממוצע), המפלסים חזרו לרמה שבה היו במהלך שנות ה-50, עיינות ראש העין שבו לשפוע וגברה השפיעה בעיינות התנינים,אך מאז, נמצאת שפיעת המעיינות במגמת ירידה. מערכת אספקת המים המרכזית נשענת ברובה על המפא"ר (מפעל המים הארצי). המפא"ר הנה מערכת המים המרכזית הקושרת את מקורות המים העיקריים עם מערכת ההולכה הראשית. ראוי לציין שכמויות המים המסופקות ע"י המפא"ר מבוססות על שלושה מקורות מים שפירים:
- הכינרת וסביבה.
- אקוויפר החוף.
- אקוויפר ההר.
מקורות המים אלה מנוהלים בראייה ארצית וידועים בשמות "המערכת התלת אגנית" או "המערכת הארצית". כמוסבר באתר רשות המים:
תפעול המערכת הארצית על ידי חברת מקורות מאפשר ויסות כמויות המים הנשאבות מאגם הכנרת למערכת המרכזית, בין היתר ע"י שילוב קידוחי מים מאקוויפר החוף ואקוויפר ההר אל מערכת האספקה.
 |
| "Creative Commons National Water Carrier of Israel (Hebrew: HaMovil HaArtzi)" by MT0 is licensed under CC BY 3.0 |
חיוניות אקוויפר ההר למשק המים בישראל
אקוויפר ההר מחולק לשלושה אגני מי תהום:
- האגן המערבי (ירקון תנינים).
- האגן המזרחי.
- האגן הצפוני.
עפ"י הסכם המים, המילוי הטבעי הממוצע הרב שנים, בשלושת האגנים הללו מסתכם ב-679 מלמ"ש. עפ"י הסכם זה הורשתה ישראל לנצל ממנו 483 מלמ"ש והורשה לרש"פ למצל 196 מלמ"ש (כולל הכמות שהוגדרה כ-"צרכים העתידיים" של ערביי איו"ש).
אגן ירקון תנינים (ירת"ן)
מרבית שטחי ההזנה נמצאים ממזרח לקו הירוק ולעומת זאת מוצאיו הטבעיים של האקוויפר (מעיינות תנינים וירקון) וכן מרבית אזורי הכליאה/אגירה נמצאים ממערב לקו הירוק, כלומר בשטח ישראל. המילוי הטבעי הממוצע רב שנתי, שנקבע בהסכם המים מסתכם ב-362 מלמ"ש. כיום הערך נמוך יותר. הירת"ן משמש כמקור מים מרכזי למערכת המים הארצית ואת תרומתו מודדים בארבעת המרכיבים הבאים:
- התפוקתו הכוללת של הירת"ן מהווה כ-35% מהתפוקה הכוללת במערכת הארצית התלת אגנית, בעוד אקוויפר החוף תורם כ-27% ואגן הכנרת כ- 38%.
- כושר אגירה וכושר ניוד גדולים המאפשרים את הגמישות התפעולית הגבוהה למערכת התלת אגנית ולמפא"ר, בהתנהלות בין חורף לקיץ ובין שנים ברוכות לשחונות.
- כושר השאיבה המותקן בקידוחי הירת"ן גדול פי 3 מהכמות הממוצעת השנתית שניתן להפיק ממנו. כושר שאיבה זה מאפשר ניצול גמיש של האוגר ומוסיף אמינות לאספקה במערכת הארצית שחסרה אוגר לניהולה התקין. כמו כן קירבתו של אקוויפר זה למוקדי הצריכה חשובה ביותר. (השאיבה של רש"פ מתבצעת במעלה זרימת מי התהום ולכן אינה מושפעת מהשאיבה הישראלית. שאיבה של רש"פ מעבר לקביעות בהסכם המים תפגע מיידית בשאיבה בתחום ישראל).
- ביטחון מים במשמעותו האסטרטגית של הירת"ן, מאפשר למשק המים להתארגן לאספקה חיונית גם במקרי חירום, כשהשילוב של פריסת הקידוחים לצד אי פגיעותם מקנים ביטחון ואמינות לאורך זמן ובמצבי חירום.
חיוניות אקוויפר ירת"ן לישראל
נשמעות דרישות מרש"פ לאפשר לערביי איו"ש לשאוב שאיבה נוספת מאקוויפר זה ומהאגן הצפוני על חשבון ישראל. טענת רש"פ שישראל יכולה להתפיל מי ים במקום המים שיילקחו ממנה. טענה זו נשמעת גם בקרב גורמים בשמאל הישראלי הטוענים כי ניתן לוותר על מקור מים חשוב זה ולהחליפו באמצעות התפלה. הרעיון שהתפלה תהווה מקור חליפי לאקוויפר ההר (כמקור מים וכאוגר) מורכב ובעייתי יותר מהנראה ממבט ראשון. פתרון מסוג זה מחייב מתן מענה סביר לשלושת המרכיבים הראשונים שהזכרנו בתת הפרק הקודם. חישובים שנערכו ע"י מומחי מים הראו כי ידרשו, בין היתר, להקים 6 - 8 מתקני התפלה (נוספים על אלה שהוחלט עליהם) בתפוקה של כ-100 מלמ"ק בשנה, כל אחד, שיהיו מושבתים בחלק ניכר מהזמן; על מנת לפצות על כושר האגירה והוויסות של אוגר אקוויפר ההר. לחילופין, בניית פחות מתקני התפלה ושיפוי ע"י פיתוח כושרי אגירה קרקעיים ותת קרקעיים בהיקפים חסרי תקדים וכמעט בלתי אפשריים, וכן מערכות הובלה חדשות. ישנה גם משמעות כלכלית כבדה מאוד ומתמשכת לכל אלה. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש להוסיף את הבעיה הפיזית של רזרבות חוף מדוללות, הפגיעה באיכות הסביבה, השפעת הרכז רווי הברזל המסולק לים, הפגיעה בבריאות, הפגיעה בחקלאות ובטבע והתלות הגבוהה והבעייתית במחירי האנרגיה. גם אם נבצע את כל הנ"ל, ואף נתעלם או נמצא דרך להתמודד עם ההשפעה הסביבתית והמחיר, עדיין לא תיפתר הבעיה האסטרטגית של ביטחון המים, כשמתקני התפלת מי הים כה פגיעים וחשיבותם כה קריטית בשל היקף תפוקתם. חיוניות הירת"ן מתעצמת מאוד גם על רקע מצבו הקשה של אקוויפר החוף והירידה המתמשכת בכמויות המשקעים המזינים את ימת הכנרת.
האגן הצפוני – חרוד- בית שאן
עפ"י הסכם המים, הממוצע הרב שנתי של המילוי החוזר עומד על 145 מלמ"ש. לרש"פ הזכות לנצל 42 מלמ"ש ולישראל הזכות לנצל 103 מלמ"ש מהמים הללו, המתנקזים באופן טבעי באזור גלבוע, חרוד ועמק יזרעאל. האזור הנ"ל אינו מחובר למערכת הארצית. פגיעה באגן הצפוני רק תחריף את הבעיה שצוינה בתת פרק הקודם למימדים קשים ביותר ואף תהווה פגיעה קשה במרקם ההתיישבות בעמקים.
האגן המזרחי
עפ"י הסכם המים, הממוצע הרב שנתי של המילוי החוזר עומד על 172 מלמ"ש. לישראל הזכות לנצל 40 מלמ"ש ולרש"פ הזכות לנצל 132 מלמ"ש. כפי שראינו במאמרים קודמים, ערביי איו"ש טרם ניצלו אקוויפר זה במלואו וכל המים המנוצלים מאקוויפר זה נותרים באיו"ש.
סיכום
בדיונים בנושאי המים, על ישראל לעמוד בתוקף על זכותה על מי אגני אקוויפר ההר (המערבי - ירת"ן. הצפוני - חרוד-בית שאן) ועל המים הנובעים באופן טבעי בתחום הקו הירוק (שטח מדינת ישראל) ואין להם כל תחליף מעשי. עוד לפני מלחמת ששת הימים נוצלו מים אלה במשך כל השנים ע"י ישראל, בין אם בתפיסת הנביעה במעיינות או באמצעות קידוחים, ממערב לקו הירוק. אין ספק כי זכותה של ישראל על מים אלה היא זכות טבעית. כפי שראינו במאמרים קודמים היא עולה בקנה אחד עם נורמות בינלאומיות (שימור שימושים קיימים) וכן עם הנחתם בהסכם המים בסעיף 3א'.
מקורות:
- רשות המים - "מקורות מים טבעיים".
- רשות המים - "אגן ירקון תנינים".
- רשות המים - "מערכת המים הארצית".
- חיים גבירצמן - "סוגית המים בין ישראל לפלסטינים".
- רשות המים - "סוגיית המים בין ישראל לפלסטינים".
לקריאה נוספת:
