 |
| יצירה זו נגזרת מ"חנוכייה עם סופגניות" שנוצר בידי YB13D, רישון CC.SA.4.0. יצירה זו תחת רישיון CC.SA.4.0 נוצרה בידי יוני רייני. |
לא הרבה אנשים יודעים, אך מתוך המקורות ההיסטוריים הסיבה לכך שחג החנוכה נחגג שמונה ימים הייתה שהמכבים רצו לכפר על כך שלא ניתן היה לחוג את סוכות ושמיני עצרת בשל הטומאה ששררה בו. על כך ניתן ללמוד מאגרת שנשלחה מהקהילה היהודית בירושלים ויהודה אל הקהילה היהודית במצרים לחוג את חג החנוכה שמונה ימים[1] ובה נאמר:
ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח.[2]
עוד במקורות נאמר:
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה.[3]
כמו כן, קיים הסבר נוסף לפי מגילת תענית הוא שכאשר יהודה המכבי טיהר את בית המקדש ובנה מחדש את המזבח, הוא חגג את חג החנוכה במשך שמונה ימים כשם שחנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון ארכו שמונה ימים. הסבר זה נרמז בכתוב:
ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודת בשמת לבבם... ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.[4]
לעומת זאת אגדת נס פך השמן איננה מוזכרת במקורות הראשוניים המציינים את חג החנוכה שהם ספרי מקבים, כתבי יוסף בן מתתיהו המשנה ומגילת תענית ואף לא בתוספת לתפילת חג החנוכה על הנסים. לראשונה, האגדה מסופרת בתלמוד הבבלי שם נאמר:
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים[5]
לאחר מכן מופיע סיפור נס פך השמן בסכוליון למגילת תענית ובמגילת אנטיוכוס. לאור העובדה שמוצאים את הסיפור הזה בתקופה מאוחרת יחסית, תמוה מדוע התפשט הוא כה התפשט.
ניתן לתרץ זאת בהסברים היסטוריים שונים:[6]
- החשמונאים, אשר נלחמו בבית סלבקוס הסורי (היוונים) ובמתייוונים, הם בעצמם התיוונו בחלוף זמן לא רב. יתר על כן, הם רדפו את הפרושים, אבותיהם הרוחניים של התנאים מחברי המשנה. כתוצאה מכך מחברי המשנה נמנעו מלהרבות בתיאורי מעשי הגבורה של המכבים.
- המשנה נחתמה בשנת 200 לספירה, כלומר לאחר שלוש מרידות שהסבו אסון כבד על העם היהודי. המרד הראשון הביא לחורבן בית המקדש; המרד השני היה מרד הגלויות / התפוצות בקירנאיקה, בקפריסין ובאלכסנדריה כלפי הקיסר הרומי טראיאינוס, והמרד השלישי, מרד בר כוכבא בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד הגדול הזה גרם אבדות כבדות מנשוא בנפש ולמכירת היהודים כעבדים. במידה רבה, המרד הגדול חיסל את העצמאות היהודית בארץ ישראל. לנוכח האבדון הנ"ל, חז"ל נמנעו מתאר מעשי גבורה, כדי לא לעורר תקוות משיחיות בקרב עם ישראל. נטייתם זאת נמשכה בעת חתימת המשנה וחיבור התלמוד. וכך המירו את נס הניצחון הצבאי של החשמונאים בנס פח השמן.
- זיכרון הגבורה של המכבים בשנות החשמונאים (167-160 לפני הספירה) והעצמאות הלאומית היהודית שחלה בעקבותיו, הלך והתעמעם. מנגד, חז"ל חשו צורך לבסס ולחזק את האמונה בכוחו של אלוהים.
לסיום, אגדת נס פך השמן השתרשה במסורת היהודית והולידה מנהגי חג
שונים, כגון: הדלקת נרות החנוכייה, מאכלי שמן זית כגון סופגניות ולביבות וכולי.
