לרוב
אנו שומעים את המונח "האמנה הרביעית של ג'נבה" בהקשר של האיסור החל על
המדינה הכובשת ליישב את השטח הכבוש באזרחיה וכן כי גם אם המדינה כבשה את
השטח ושולטת בו בזכות מלחמת מגן חוקית אין היא רשאית ליישבו. תפיסה זו מקורה בפירוש מוטעה של פסקה (6) בסעיף (49) של האמנה: "הכוח
הכובש לא יגרש [Deport] או יעביר [Transfer] חלקים מהאוכלוסייתו האזרחית לתוך השטחים שכבש".
תחילה נרשום את משמעות המילים Deport ו- Transfer.
טרנספר:
- העברתה של אוכלוסייה גדולה, בדרך כלל בכפייה, מחבל ארץ אחד למשנהו. המניעים לפעולת הטרנספר עשויים להיות פוליטיים, חברתיים, לאומיים, גזעיים או דתיים, וקבוצת האוכלוסייה המועברת היא בדרך כלל קבוצה הנבחנת באחד או יותר ממובנים אלו מקבוצת המגרשים או קבוצה אחרת היושבת באותו חבל ארץ. ויקיפדה - טרנספר
- תנועה של קבוצה גדולה של אנשים מאזור אחד למשנהו, לעתים קרובות בצורה של הגירה כפויה שהוטלה על ידי מדיניות מדינה או סמכות הבינלאומית בד"כ על בסיס מוצא אתני או דת. גירוש או גלות הם תהליכים דומים, אך מיושמים בכוח ליחידים ולקבוצות. ויקיפדיה - Population transfer
גירוש: הרחקתו של אדם או קבוצה [לא בהכרח גדולה] של אנשים ממקום או מדינה. ויקיפדיה - Deportation
כפי שאנו רואים המונח טרנספר מתייחס להעברה מאסיבית של אוכלוסייה באופן כפייתי בעוד המונח גירוש (Deport) מתייחס להרחקה של אדם או קבוצה - שאיננה בהכרח גדולה - מגבולותיה של מדינה. שני המונחים הללו נעשים בלא התחשבות ברצון המועבר, אך האם קיימת משמעות נוספת שאיננה כפייתית? לפי הפרשנות הרשמית והמוסמכת של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) שפורסמה ב- 1958 בפיסקה (6) של סעיף (49) "המשמעות של המילים 'העברה' [Transfer] ו-'גירש' [Deport] שונה מזו שבשימוש בסעיפים האחרים של הסעיף [49], שכן הם אינם מתייחסים לתנועה של אזרחים מוגנים, אלא לאזרחי הכוח הכובש." זאת ועוד יש להפריד את הפיסקה הנ"ל מהסעיף על מנת שהמשמעות של מונחי ההעברה האלה תישמר לאורך כל הסעיף כפי שהיא בפיסקה (1) כלומר העברה בכפייה. לטענת ה-ICRC פרשנות זו מתסמכת על הפרוטוקולים הסופיים של הוועידה הפוליטית של ג'נבה משנת 1949. זמן רב אנו שומעים ויכוחים בין פרשנים, משפטנים ודיפלומטיים לגבי הפירוש המדויק של המילים האלה. הדרך הטובה והפשוטה ביותר להבין את כוונת הסעיף היא למצוא את הפרוטוקולים עצמם ולראות איך וכיצד פרשו המנסחים את המושגים. למזלי הרב, עלה בידי להשיג את רשימת הדיונים ובהסתמך עליהם הסקתי מסקנות המקוריים המופיעים במסמך Final Record of the Diplomatic Conference of Geneva of 1949, ' Vol. II-A. אולם נראה למה התכוונו פרשני הצלב האדום כאשר הם מפנים את הקורא לעמוד 664 בטענה כי המנסחים העירו שהביטויים הנ"ל יכולים לקבל משמעות נוספת. הערה הזו מופיעה בדברי הנציג האיטלקי שלטענתו יש לאסור את כל ההעברות בכפייה[forced transfers] ושמוטב להימנע משימוש במונח "גרוש" [deportation] מאחר שמונח זה שונה במשמעותו. הנציג האיטלקי הבהיר כי במלחמת העולם הראשונה העברו בכפייה הבוגרים של איטליה לגרמניה והשימוש במונח טרנספר, כפי שראינו לעיל, מתייחס להעברה מאסיבית של אוכלוסייה בניגוד לגירוש שאינו בהכרח מתייחס לקבוצה גדולה של מועברים. מכאן ברור שמסקנת פרשני הצלב האדום מתבססת על פרשנות מוטעית של המונח "גירוש". כעת, להשגותיי בעקבות העיון במסמכים. להפתעתי, הסעיף המקורי כלל 5 פסקאות בלבד וכן לפי שהיה סעיף (49) מספרו היה (45) ובכל הדיונים הוזכר במספר זה. להלן סעיף (45) כפי שנוסח במקורו בשטוקהולם:
- גירושים [Deportations] או העברות [Transfers] בניגוד לרצונה של האוכלוסייה המוגנת מחוץ לשטח הכבוש אסורים, בין אם הגירושים או ההעברות אלה נכפות על יחיד או על רבים, וללא קשר למניע שלהם.
- המעצמה הכובשת לא תפנה אזור מסוים באופן מוחלט או חלקי, אלא אם כן ביטחון האוכלוסייה או שיקולים צבאיים הנם הכרחיים. בפינויים מסוג זה אין לכרוך התקות מחוץ לגבולות השטח הכבוש, למעט מקרים של הצורך בשימוש פיזי.
- המעצמה הכובשת לא תבצע העברות [Transfers] ופינויים כאלה, אלא אם כן יש להבטיח דיור נאות עבור המוגנים. הסרות כאלה יבוצעו בתנאים המניחים את הדעת מבחינת היגיינה, בריאות, ביטחון ותזונה. בני אותה המשפחה לא יופרדו.
- הכוח המגן [המעצמה הכובשת] יקבל דיווחים על כל העברות [Transfers] ועל פינויים מוצעים.הכוח הכובש יכול לפקח על ההכנות ועל התנאים אשר בהם פעולות כאלה מתבצעות.
- המעצמה הכובשת לא תגרש [Deport] ולא תעביר [Transfer] חלקים מהאוכלוסייה האזרחית שלה לתוך השטח הכבוש.
בהצגת תוכן הפרוטוקולים ברצוני להבהיר כי הסעיף כולו עוסק בהעברה בכפייה של אוכלוסיות בניגוד לרצונן, ופסקה האחרונה אינה יוצאת מן הכלל, אף על פי שהיה דיון קצר להפליא במיוחד על הפסקה האחרונה.
קטעים מתוך המפגש ה-16 (עמוד 664):
התיקון היווני [של הנציגות היוונית] היה למחוק בפסקה הראשונה את המילים "בניגוד לרצונן".
מר
מורוסוב (בריה"מ) הסביר כי הוספת המילה "בכוח" [by force] תבטיח איסור
פורמלי של השיטות המחפירות שבוצעו על ידי מדינות אירופיות מסוימות, בהן
גברים הועמסו על משאיות כמו בקר, ונשלחו
לארצות רחוקות לעבודות כפייה.
המשלחת
הסובייטית הציעה למחוק את המילים "בניגוד לרצונן", כי בשטח כבוש אין לאיש
הזכות להביע דעה. היה סיכון של הפרות הנובעות מהמילים "בניגוד לרצונם".
להשקפתה
של המשלחת הסובייטית בלתי אפשרי להעביר אזרחים מחוץ לשטח הכבוש.
עדיף לחזק את האיסור בפסקה הראשונה על ידי הוספת המילים "לשטח של המעצמה
הכובשת או שטחה של כל מדינה אחרת" אחרי "מחוץ לשטח כבוש".
המשלחת
קיוותה למנוע פינוי המוני בעתיד. מסיבות אלה עדיף [לכתוב] "ההעברה בכפייה" ולא
"הגירושים בכוח" כפי שהוצע לראשונה על ידי המשלחת הסובייטית. (נזכור כי
המונח ה"עברה" מתייחס לקבוצה מאסיבית בניגוד לגרוש).
מר סלאמט (הולנד) הסכים עם העקרונות שבבסיס סעיף 45.
באינדונזיה, במלחמה האחרונה, נשים וילדים הועברו לאקלים לא בריא ונכפה
עליהם לבנות כבישים; וכתוצאה מכך מתו. ברצונו [של מר סלאמט] להבהיר שהפסקה הראשונה
מתייחסת לשטח הטריטוריה הלאומית מיושבת על ידי אנשים המוגנים.
מר מרסלה (איטליה), אמר כי במלחמה האחרונה הבוגרים האיטלקים נשלחו לגרמניה בקרונות בקר. חובה לאסור העברות בכפייה אלה בכל מקרה בעתיד. עדיף לא להשתמש במונח "גירוש" שבפסקה האחרונה של הסעיף כי "גירוש" שונה במשמעותו מהעברה.
לפני שהיו"ר הכריז על סגירת הדיון על סעיף 45, ציין כי הוועדה הייתה תמימת דעים בגינויה של הפרקטיקה הנתעבת של גירוש. המטרה היחידה של כל דובר הייתה לחזק את פרשנות ההוראות של הסעיף. הוא [היושב ראש] הציע שגירושים , באותו אופן כמו לקיחת בני ערובה, יהיו אסורים בראש וראשונה [בגינוייה].
קטעים מתוך המפגש ה-40 (עמודים 759-760):
אל"מ דו פאסקואר (שוויץ) טען כי אמר שהנוסח שהוצע על ידי ועדת הניסוח (ראה נספח מס '271) נקבע
עפ"י עיקרון שבו לא היתה בעיה לכל חברי הוועדה להסכים,אחת
ולתמיד, על האיסור של ההעברות הנתעבות של אוכלוסייה שהתרחשו במהלך המלחמה האחרונה. ההליך לקביעת האיסור היה קשה לקביעה.
בפועל
יוצא מהצעת המשלחת הסובייטית (ראה רשומת סיכום באסיפה
ה-16), בפסקה
הראשונה המילים "בניגוד לרצונם", שהופיעו בשטוקהולם, הושמטו מהטקסט. ועדת
הניסוח העריכה שאלה היו חסרי ערך עקב הלחץ שאולי הופעל על עצירים. המילים
"לשטח של המעצמה הכובשת או לזה של כל מדינה אחרת, כבושה או לא",
נלקחו בחשבון ע"י המשלחת הסובייטית (ראה רשומת סיכום באסיפה השש עשרה),
ווע"י המשלחת ההולנדית. ההתיחסות הכלולה בפסקה השנייה ("אף על פי כן ...")
לקחה בחשבון
את הצעת נציג של פינלנד (ראה שיא סיכום של הפגישה שש
עשרה).
הסעיף השישי היה זהה לפסק החמישית של טקסט שטוקהולם.
מר פשקוב (בריה"מ) קיווה שהסעיף יאסור לא רק העברות בכפייה,
אלא גם העברות עובדים בשירותם של הצדדים הלוחמים. די יהיה להוסיף
את המילים "כל העברה אחרת" בפסקה הראשונה לאחר המילים "כפי ש...". אבל
בטקסט האנגלי ביקשה המשלחת הסובייטית לכלול את המילים "ההעברה בכפייה"
בנוסח שאומץ. שוב שמרו את הצעתם להשמיט את המילים "למעט במקרים של צורך
הפיזי" מהפסקה השנייה. לבסוף, המשלחתו [של פשקוב] התנגדה לתנאי, בפיסקה החמישית,
לפיו המוגנים יכולים להיות מעוכבים באזורים מסוכנים. הוא הציע לחזור לניסוח
בסעיף 24 לטקסט שטוקהולם.
מר
קלטנבורג (ארה"ב) האמין כי תוספת המילים "כל העברה אחרת" (שהוצע על ידי
המשלחת הסובייטית) הייתה מקשה על פינוי המיעוטים הדתיים ופוליטיים
שהיו בעלי ברית בעת הפלישה לגרמניה ונתגלו במחנות העבודה. באשר להצעה
להדחיק את המילים "למעט במקרים של צורך הפיזי", היו מקרים בהם, בשל היקפו
המצומצם של השטח לא היה ניתן לפנות את האוכלוסייה פיזית אלא למקומות שמחוץ
לשטח הכבוש. כך למשל היה המצב באיים וייק וגואם אשר בהם כל האזור היה יכול
להיחשב מסוכן.
כל
הדיונים בסעיף הנ"ל הניחו כי עיסוקו אך ורק בהעברת אוכלוסייה בכפייה. הפסקה האחרונה תהיה לא קשורה בעליל אילו Transfer ו-
Deport היו מונחים של העברה מרצון. בחמש פסקאות מילים אלה מוצגות
באופן מובהק כפעולות הנעשות בכפייה ע"י הכוח הכובש. ניתן לקרוא גם את
המאמר Elder Of Ziyon - Fourth Geneva Conventions, Article 49 - the Travaux Préparatoires שם מסקנות הכותבים תואמות את מסתנותיי.
נספח א'
The Stockholm draft of Article 45 stated:
ARTICLE
45. -Deportations or transfers against their will of protected persons
out of occupied territory are prohibited, whether such deportations or
transfers are individual or collective, and regardless of their motive.
The
occupying Power shall not undertake total or partial evacuation of a
given area, unless the security of the population or imperative military
consi- derations demand. Such evacuations may not involve displacements
outside the bounds of the occupied territory, except in cases of
physical necessity.
The
occupying Power shall not carry out such transfers and evacuations
unless it has ensured proper accommodation to receive the protected
persons. Such removals shall be effected in satisfactory conditions of
hygiene, healthfulness, security and nutrition. Members of the same
family shall not be separated.
The
Protecting Power shall be informed of any proposed transfers and
evacuations. It may supervise the preparations and the conditions in
which such operations are carried out.
The occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civil population into the territory it occupies.
נספח ב'
Article 49 states:
Individual
or mass forcible transfers, as well as deportations of protected
persons from occupied territory to the territory of the Occupying Power
or to that of any other country, occupied or not, are prohibited,
regardless of their motive.
Nevertheless, the Occupying Power may undertake total or partial
evacuation of a given area if the security of the population or
imperative military reasons so demand. Such evacuations may not involve
the displacement of protected persons outside the bounds of the occupied
territory except when for material reasons it is impossible to avoid
such displacement. Persons thus evacuated shall be transferred back to
their homes as soon as hostilities in the area in question have ceased.
The Occupying Power undertaking such transfers or evacuations shall
ensure, to the greatest practicable extent, that proper accommodation is
provided to receive the protected persons, that the removals are
effected in satisfactory conditions of hygiene, health, safety and
nutrition, and that members of the same family are not separated.
The Protecting Power shall be informed of any transfers and evacuations as soon as they have taken place.
The
Occupying Power shall not detain protected persons in an area
particularly exposed to the dangers of war unless the security of the
population or imperative military reasons so demand.
The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies.
נספח ג'
From the 16th meeting (pp. 664):
The
CHAIRMAN said that four amendments had been submitted to Article 45,
viz. by Canada, Greece, Finland, and the Union of Soviet Socialist
Republics (see Annex No. 270).
The Canadian Delegation had withdrawn its amendment.
The Greek amendment was to delete the words "against their will" in the first paragraph.
The Finnish amendment only concerned a drafting point, which the Finnish Delegation felt needed no explanation.
Mr. MOROSOV (Union of Soviet Socialist Republics) said that the purpose
of the Soviet amendment was merely to define certain points in the
Stockholm text, with which his Delegation fully agreed. The insertion of
the words "by force" would ensure a formal prohibition of the
deplorable practices carried out by certain European countries, where
men had been loaded into trucks like cattle, and sent to distant
countries to do forced labour.
The
Soviet Delegation further proposed deletion of the words "against their
will", because in occupied territory no one had the right to express an
opinion. There was a risk of abuses arising out of the words "against
their will".
It
would also be advisable to lay down in the second paragraph that an
evacuated population should be transferred back as soon as hostilities
ceased in a given area. The Soviet Delegation's view was that it should
not be possible to transfer civilians except within occupied territory.
It would therefore be desirable to strengthen the prohibition in the
first paragraph by adding the words "into the territory of the occupying
Power or the territory of any other country" after the words "out of
occupied territory".
His
Delegation wished mass evacuations to be prevented in future. For those
reasons it would perhaps be preferable to say "forcible removals"
rather than "deportations by force" as first proposed by the Soviet
Delegation.
Mr. SLAMET (Netherlands) agreed with the principles underlying Article 45. In
Indonesia, during the last war, numbers of women and children had been
transferred to unhealthy climates and forced to build roads, and had
died as a result. He would like to see it made clear in the first
paragraph that the territory referred to was the national territory
inhabited by the protected persons.
Moreover,
the third paragraph should also lay down that such persons might
provide themselves with money for their journey, and carry with them
their luggage and personal effects; the occupying Power would have to
provide the necessary means of transport for the transfer or evacuation
of such persons and their property.
Mr. MARESCA (Italy) said that in the last war the flower of Italian youth had been sent to Germany in cattle trucks. Such forced transfers must at all events be prohibited in the future.
The term "deportation" in the last paragraph of the Article had better
not be used, as "deportation" was something quite different.
Mr.
CLATTENBURG (United States of America) had read the Soviet amendment
with interest. He felt, however, that the words "except in cases of
physical necessity" which that amendment wished to delete might be of
value in the interest of protected persons. He quoted the case of part
of the population of the little island of Wake who had been transferred
to Japan. In spite of the bad treatment inflicted, nearly all had
survived, whereas the inhabitants left on the island had died as a
result either of the fighting or of the brutality of the Japanese field
forces.
The CHAIRMAN, before declaring the discussion on Article 45 closed, noted that theCommittee
was unanimous in condemnation of the abominable practice of
deportation. The sole purpose of every speaker had been to strengthen
the interdictory provisions of the Article. He suggested that deportations should, in the same way as the taking of hostages, be solemnly prohibited in the Preamble.
He
added that only three amendments had been submitted to Articles 46 to
55, two by the Canadian Delegation on Articles 47 and 54, and one by the
Finnish Delegation on Article 49. The Canadian and Finnish Delegations
had· no comments to offer on their amendments, which only concerned
drafting points.
נספח ד'
From the 40th meeting (pp.759-760):
Colonel Du PASQUIER (Switzerland), Rapporteur, said that the text proposed by the Drafting Committee (see Annex No. 271) set
forth a principle on which all the members of that Committee had had no
difficulty in agreeing, namely, the need to prohibit, once and for all,
the abominable transfers of population which had taken place during the
last war. The procedure for giving effect to that prohibition had, however, been difficult to determine.
In
the first paragraph, as the result of a proposal by the Soviet
Delegation (see Summary Record at the Sixteenth Meeting), the words
"against their will", which occurred in the Stockholm text, had been
omitted. The Drafting Committee had considered that they were valueless
in view of the pressure which could be brought to bear on internees. The
words "to the territory of the Occupying Power or to that of any other
country, occupied or not", took account of a Soviet amendment (see
Summary Record ot the Sixteenth Meeting), and of a Netherlands
amendment. The reservation contained in the second paragraph
("Nevertheless...") took account of a suggestion made by the Delegate of
Finland (see Summary Record of the Sixteenth Meeting).
A
United Kingdom amendment to the third paragraph, which involved the
insertion of the words "to the greatest practicable extent" after the
word "ensure", had been rejected by 3 votes to 3. The fourth paragraph
took into account the impossibility of the Protecting Power being
informed in advance of any transfers and' evacuations (in the light of
the necessity for secrecy in regard to military operations). The new
fifth paragraph included part of the subject matter dealt with in
Article 24 of the Stockholm text (see Summary Record at the Twenty-Ninth
Meeting).
The sixth paragraph was identical with the fifth paragraph of the Stockholm text.
Mr. PASHKOV (Union of Soviet Socialist Republics) wished the Article to prohibit not only forced transfers but
also the transfer of workers in the service of belligerents. It would
be sufficient for that purpose to add the words "any other transfer" in
the first paragraph after the words "as well as". The Soviet Delegation
was prepared provisionally to accept the words "les transferts forces,
en masse ou individuels" (individual or mass forced transfers) in the
French text, in place of the phrase "rapts ou transferts" which they had
proposed; but in the English text they wished the words "forcible
removals" to be included in the wording adopted. Again, they maintained
their proposal to omit the words "except in cases of physical necessity"
from the second paragraph. Finally, his Delegation objected to the
provision, in the fifth paragraph, under which protected persons could
be detained in dangerous areas. He proposed a return to the wording used
in Article 24 of the Stockholm text.
Mr.
CLATTENBURG (United States of America) believed that the addition
(suggested by the Soviet Delegation) of the words "any other transfer"
would have hampered the evacuation of the religious and political
minorities which the Allies, on entering Germany; had discovered in
labour and concentration camps. As regards the proposed suppression of
the words "except in cases of physical necessity", there were cases
where, owing to the limited size of the territory, it was physically
impossible to evacuate the population otherwise than to places outside
the occupied territory. That was the case, for example, in the islands
of Wake and Guam, where the whole of the territory could be considered
as dangerous.
Mr.
BAGGE (Denmark) said that the fifth paragraph had arisen out of a
proposal by the Danish Delegation which wished to avoid a repetition of
the disastrous consequences of the mass flight of civilians on roads
exposed to bombardment. He hoped that the Committee would adopt the
Article as it stood.
Mr.
DAY (United Kingdom) proposed an alternative wording for the third
paragraph. The proposed wording which had been agreed to by a minority
of the Drafting Committee (Canada, United States of America, United
Kingdom), read as follows:
"The
Occupying Power undertaking such transfers or evacuations shall ensure,
to the greatest possible extent, that proper accommodation is provided
to receive the protected persons, that the removals are effected in
satisfactory conditions of hygiene, health, security and nutrition, and
that members of the same family are not separated."
The
above wording provided, everything considered, a better safeguard for
the population of towns menaced with destruction. If accommodation had
to be provided in advance for the population of such towns, it was
almost certain that the evacuation would never take place.
Mr.
MOROSOV (Union of Soviet Socialist Republics) felt that the amendment
proposed by his Delegation had not been fully understood by the Delegate
of the United States of America. If it was desired to avoid mass
transfers of the population, such as had taken place during the last
war, the Soviet amendment should be supported.
Mr.
WERSHOF (Canada), like the Delegate of the United States of America,
opposed the Soviet amendment for the insertion of the words "any other
transfer" in the first paragraph. Such an addition might interfere with
the liberation of workers or deportees.
The CHAIRMAN declared the discussion closed and put the amendments to Article 45 to the vote.
The
Soviet amendment for the insertion of the words "any other transfer"
after the words "as well as" in the first paragraph, was rejected by 22
votes to 7.
The
Soviet amendment proposing the omission of the words "except in cases
of physical necessity" in the second paragraph, ,vas rejected by 16
votes to 9.
The
wording proposed for the third' paragraph by the minority of the
Drafting Committee (Canada, United States of America, United Kingdom),
was rejected by 14 votes to 13.
The
Soviet amendment proposing that the fifth paragraph should be replaced
by the Stockholm text of Article 24, was rejected by IS votes to 1O. The
subsidiary amendment submitted by the Soviet Union Delegation,
proposing the omission of the words "unless the security of the
population or imperative military reasons so demand" at the end of the
fifth paragraph, was rejected by 17 votes to 9.
The whole of Article 45, as proposed by the Drafting Committee, was adopted.
נספח ה'
From the final report summarizing the proceedings (pp.827-828):
Article 45
Although
there was general unanimity in condemning such deportations as took
place during the recent war, the phrase at the beginning of Article 45
caused some trouble in view of the difficulty in reconciling exactly the
ideas expressed with the various terms in French, English and Russian. In
the end the Committee have decided on a wording which prohibits
individual or mass forcible removals as well as deportations of
protected persons from occupied territory to any other country, but
which permits voluntary transfers.
[אני יודע שזה לא אותה הפיסקה אבל עדיין...]
The
second paragraph deals with the problem of evacuations made necessary
in the interest of the security of the civilian population, or for
imperative military considerations. In principle, these evacuations take
place only within an occupied territory which distinguishes them from
the transfers envisaged in the first paragraph. Never~ theless, when it
is physically impossible to retain evacuees in such territory, for
example, if the latter is an island of limited size, they may be
evacuated to another territory. This special case constitutes an
exception to the first paragraph. A new provision has been added to the
effect that persons thus evacuated shall be transferred back to their
homes as soon as hostilities in the area in question have ceased. ..
The
third paragraph is unchanged from the Stockholm text, although
considerable doubt has been expressed as to whether the wording employed
is in the best interest of the protected persons concerned.
The
fourth paragraph has been altered because discussion showed that for
reasons of military security it was impossible to inform the Protecting
Power in advance of proposed transfers and evacuations; the Committee,
therefore, confined itself to imposing on the Occupying Power the
obligation to lodge the necessary information as soon as the transfer or
evacuation had taken place.
The
fifth paragraph derives from Article 24: the latter provided that no
protected person could be sent to, or retained in areas which are
particularly exposed. Discussion showed that the problem was more
complex than it seemed at first sight; in fact, it could happen-and it
frequently did happen during the war-that the population of a district,
believing their homes threatened, might leave them so as to escape
the danger. Such persons, however, are often more exposed to danger on
the roads or in the battle zone than if they stay at home. It is also
necessary to take into account, in addition to the principle of freedom
of movement, the restrictions demanded by the security of the population
or imperative military considerations such as the need to keep the
roads open. A qualification to this effect has been included in the
paragraph.
Finally, the sixth paragraph consists of the fifth paragraph of the Stockholm text.
