מבצע "אטלס" (1944) - מבצע השמדה גרמני - פלסטיני, תגובת היישוב הערבי בתקופת תכנון המבצע

הקדמה

מבצע "אטלס" הוא דוגמה קטנה למקרים אשר בהם שיתפו הערבים הפלסטינים פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודים. לאחר הקמת "הבריגדה היהודית", במסגרת הצבא הבריטי, הכריז המופתי של ירושלים על הקמתה של "בריגדה ערבית" שתילחם לצד איטליה וגרמניה. בתחילת 1944 הקים חאג' אמין אל-חוסייני חבורות צנחנים פלסטינים שהוכשרו ע"י הגרמנים בהולנד. בקיץ של אותה שנה הוצנחו שתי יחידות צנחנים בפיקודם של שיח' חסן סלאמה וג'אסם כארדי שהיו בין המפקדים הבולטים במרד 1939-1936. אלו היו יחידות קומנדו גרמניות ערביות שמטרתם הייתה הרעלת בארות המים של ת"א ולהביא לחיסולם של 250,000 תושבים יהודים. טענות של גורמים אנטי-ציוניים ופרו-פלסטינים הן ש"העם הפלסטיני מתגאה בכך שנמנה עם המעטים שלא שיתפו פעולה בגלוי עם הנאצים". טענה מוזרה עוד יותר היא ש"העם הפלסטיני (כמו רוב המדינות הערביות) לא רק סייע לבעלות הברית בכוח-אדם ובתמיכה לוגיסטית, אלא גם התעלם מהקריאה לג'יהאד נגדן שהכריז חאג' אמין באפריל 1941". את הטענות ההזויות הללו ניתן למצוא באתר "פלסטין זכורה" תחת מאמר המגן על רוב הערבים הפלסטינים למרות פעולותיו של מנהיגם, חאג' אמין אל-חוסייני. מאמרם מכיל טענות מופרחות ומסולפות עוד יותר כגון שיתוף פעולה בין חברי ארגון הלח"י והנאצים וכן שיתוף פעולה בין ערביי א"י לבריטים. לאחר עיון במקורות שאליהם מפנה המאמר ("קורבנות" עמ' 162, 171 וספרו של מרטין גילברט) נראה שאין שום תמיכה בטענותיהם וכי סילופי עובדות רבים לא נחסכו. על הישוב הערבי בתקופת השלטון הנאצי והשפעותיו על הישוב לאחר מכן ניתן לקרוא במאמרי הקודם "התנועה הלאומית הפלסטינית 1920 - ממשלת כל פלסטין 1948, השפעת הנאציזם בקרב ערביי א"י" ובמאמרים אחרים נרחיב על כך יותר וכן אתייחס לפרשה של אנשי הלח"י והנאצים ומיתוסים סביבה ינופצו ובכך נטהר את שמם של לוחמי החופש. המופתי של ירושלים היה בעל השפעה כה חזקה שבעזרתה הצליח לשכנע מוסלמים ששרתו בצבא האדום וכאלה שהיו תחת פיקודם של הבריטים לערוק ולשתף פעולה עם גרמניה הנאצית. המופתי הצליח לשכנע את הגרמנים לאמן ולהכשיר ערבים שיהוו את הגרעין לצבא שעליו דיבר. בדיווחו של ד"ר גרובא בכוחות הערביים יהיו כ-400 שבויי מלחמה פלסטינים ששירתו בצבא הבריטי ביוון, פועלים אזרחים מצפון-אפריקה וקצינים מצבאות ערב השונים. לפי תוכניתו של המופתי אלה ייטלו חלק בגרעין הלגיון, יערקו. כבר בחורף 1941/42 החלו המופתי ואנשיו בהכנות לקראת גיוסם של השבויים הפלסטינים ע"י הפרדתם משאר השבויים באמצעות שליחתם לסטאלאנג III-D. בסטאלאנג היו נתונים לתעמולה מוגברת של ערבים משתפי פעולה עם הנאצים. מאחר שהערבים לא היו מסוגלים לעמוד באימונים הצבאיים והוכיחו כי הם נטולי הצלחה לעומת הגרמנים, נשלחו  למחנה ביוון שהקימו הגרמנים בעבורם. הגנראל הלמות פלמי אמר למופתי: "תחת פיקודי יש רבע מליון חיילים גרמנים, ואין לי שום קושי עמם; אבל מאתיים הערבים הללו מטרידים את מנוחתי בלי הרף!". המופתי אישר שלמרבה הצער הגנרל צדק. לבסוף הצטרפו ערבים ליחידות SS מוסלמיות שהקים המופתי. עובדות אלו נמצאות בספרה של החוקרת ג'ני לבל "חאג' אמין וברלין" והן בהחלט מפריכות את הטענות המופיעות במאמר של "פלסטין זכורה".

מקורות להקדמה:

• צבי אל-פלג - "המופתי הגדול", פרק שני, "חאג' אמין במלחמת-העולם השניה", תת פרק "במחיצת הנאצים", עמ' 72.
• אלן דרשוביץ - "ישראל - כתב הגנה", פרק 7 "האומנם ניצלו היהודים את השואה?", עמ' 67.
•  רבקה שפק ליסק ושאול ברטל - "אמין אל- חוסייני: פתרון סופי בשיתוף הנאצים".
• פלסטין זכורה - "האין הפלסטינים נושאים באחריות ממש כמו מנהיגם חאג' אמין אל-חוסייני, ששיתף פעולה עם הנאצים במל.חמת העולם השניה?"
• ג'ני לבל - "חאג' אמין וברלין", פרקים "חיל-המתנדבים הערבי","תוכניות ל"חיל המתנדבים הערבי" בחסות האיטלקים", עמ' 94-97.

תושבי א"י הערבים

חאג' אמין אל-חוסייני שלח מרגלים שיפעלו מאחורי קווי הבריטים והצרפתים ששהו במזרח התיכון. הוא תכנן את ארגונם של יחידות צנחנים המוכשרות לריגול וחבלה מאחורי קווי האויב במסגרת הוואפן ס"ס ודיוויזיית "בראנדנבורג" למבצעים מיוחדים. בתחילת אוקטובר 1944 סוכני שירות הביון של הרייך השלישי הוצנחו לא"י על מנת לעורר ולעודד את הערבים הפלסטינים להתקוממם נגד הבריטים ובכך ייאלצו הבריטים להעביר כוחות גדולים מחזית אירופה למזרה"ת. בזכרונותיו כתב המופתי וציין ב-25.1.1958  שמבצע זה היה תגובה גרמנית להכרזת צ'רצ'יל על הקמת הבריגדה היהודית בבית הנבחרים ב-28.9.1944:

ב-2.11.1944, בכנס שנערך לרגל השנה להצהרת בלפור הארורה, החליטה ממשלת גרמניה על הקמת בריגדה ערבית. גרמניה גם הסכימה לספק לנו נשק לקראת המערכה הבאה, ולמטרה זו הקימה מחסן גדול ובו נשק קל המתאים למלחמת גרילה. נשק זה פותח ע"י הגרמנים לאור נסיונם במלחמת גרילה בבלקאנים, ובייחוד ביוגסלביה. כל הניסויים בכלי הנשק הללו נערכו בנוכחותי. בנוסף על כך העמידו השלטונות לרשותנו מספר מטוסים גדולים (ארבעה מנועים) להעברת הציוד המלחמתי לא"י ואחסונו במחסנים סודיים, לאימון הלוחמים הפלסטינים ולהכנתם לקראת המערכה הקרבה. לארגון הפעולה וביצועה מינה הר שלנברג בנודע, יד ימינו של הימלר, שני קצינים מלוחמי פלסטין ושלושה קצינים מומחים גרמנים. האנשים המריאו במטוס הראשון, שיצא לא"י עם משלוח נסיוני ראשון של נשק וציוד, על מנת לאמן בהם את הלוחמים הפלסטינים ולקיים קשר אלחוטי קבוע לקבלת יתר הציוד. נקבע שלא להתנגש עם שלטונות הבריטיים בעת המלחמה, אלא להצטמצם בהכנות לקראת הימים שלאחר תום מלחמת העולם השנייה. המטוסים הראשונים הגיעו לא"י, ונוסעיהם, הקצינים האמיצים, צנחו בעזרת מצנחים ביריחו, ליד ירושלים, מגובה של אלפיים רגל... הקפדנו על הצלחת התוכנית, מאחר שהציוד, כולל רבבות של רובים, מקלעים ונשק קל, מתאים במיוחד למלחמת גרילה בהרי א"י, וכן כמות גדולה של ציוד ותחמושת. מלבד זאת הייתה שם כמות גדול של נשק שנאגר באי רודוס, וכמות אחרת של 30,000 רובים ומקלעים, שנאגרו בלוב, כתחנת ביניים לקראת העברתם לא"י. (ג'ני לבל, עמ' 98)

בדרכים מחתרתיות הוגנב לערביי א"י חומר תעמולה נאצי שחיבר המופתי. ברחביה של א"י הצליח המופתי לעורר את התחושות ה"פלסטיניות" של הערבים הם קיבלו את דבריו בהתלהבות ותופעה שהייתה ניכרת בשנות המרד חזרה על עצמה: הערבים התווכחו על חלוקת הרכוש היהודי לאחר ניצחון הנאצים; בירושלים וביפו, בטבריה ובצפת קבעו מה יעלה בגורלן של הנערות היהודיות: לכל אחת קבעו את האנס העתידי שלה. 

 מקורות לפרק "תושבי א"י הערבים":

• ג'ני לבל - "חאג' אמין וברלין", פרק "שיגור צנחנים מאחורי קווי בעלות-הברית", עמ' 98-97.
• חביב כנען - "האיש שזרע סופה", מוסף הארץ, 12.7.1974, עמ' 9; חותם, 5.1.1973, עמ' 15.

המבצע וכשלונו

"המופתי הגדול של ירושלים" שכנע את הנאצים שיש להמריד את הפלסטינים נגד הבריטים ולתכלית זו לממן אותם. המטרה היה ליצור חזית נוספת לבעלות הברית במהלך מלחה"ע השנייה. תוכניתו הייתה להצניח לארץ צנחנים המכירים את הארץ וכך יוכלו לארגן את המרד. חוליית הצנחנים הורכבה מגרמנים ילידי מושבות הטמפלרים ומערבים פלסטינים. בין חבריה היו ורנר פרנק מהמושבה הגרמנית בירושלים ופרידריך דיינינגר שפר מהמושבה הגרמנית וולדהיים (אלוני אבא) ששירתו בדיוויזיית "ברנדנבורג". פרידריך קשר קשר עם המופתי מתקופת המרד הערבי בשנים 1936-1939. בין חבריה של החולייה הפלסטינים היו חסן סלאמה, מהכפר קולה שהיה ממנהיגי המרד הערבי הבולטים בשנים 1939-1936 ועבדול לטיף שגם כן הנהיג את המרד. תכלית המבצע הייתה להשליך רעל בבארות ראש העין, שהיו מקורות מעבר מים לתושבי ת"א והסביבה. יעד המבצע היה להרוג 250,000 יהודים ע"י הרעלת מיי השתייה. בשעות הלילה של 6.10.1944 צנחו חברי החולייה מעל אזור יריחו. הם הצטיידו במפות, מכשירי קשר, חומרי נפץ וכ-10 קופסאות שהכילו רעל. כמו כן נמסר להם 5,000 לי"ש (לירה-שטרלינג). כישלון המבצע נבע מרשלנות מצד המחבלים הפלסטינים שבחולייה. גילוי הצנחנים בא בעקבות מידע, שקיבל קצין תחנת משטרת יריחו באותו יום בו הוצנחה החולייה. לפי המידע "מסתובבים" ברחוב מטבעות-זהב. המידע הופץ עקב שמועה שהפיצו נערים בדואים על מטבעות זהב שהתפשטה במהרה עד לאוזני משטרת מרחב ירושלים. חקירת המשטרה גילתה שחמישה רועים בדואים מציעים למכירה את המטבעות. הרועים הבדואים שנחקרו סיפרו שראו ביום הקודם מטוס מתקרב מכיוון דרום. המטוס הנמיך גובהו עד לגובה העצים ולפתע התרומם ונעלם. לאחר היעלמותו של המטוס שחג מעליהם שמעו הרועים חבטה של משהו נופל ארצה. הם הזדרזו למקום וגילו שק מלא מטבעות-זהב ושטרות. הם לקחו את השק והסתירו אותו בוואדי הסמוך. הם הופתעו לגלות שלושה אנשים מתהלכים בערוץ כאילו מחפשים משהו. אחד האנשים שלבש חאקי פקד על הנערים בערבית להסתלק משום שבאזור "מתנהלות פעולות צבא". חיפושים שערכו קרוביהם בסביבת האירוע לא מצאו את האלמונים אבל אקדח אוטומטי ותחמושת נתגלו. האקדח הועבר למשטרה ונפתחה החקירה. השוטרים אספו כ-400 לי"ש ב"סוברנים בריטיים ושטרות לירות-שטרלינג אצל הבדואים ואצל תושבי יריחו. ב- 10.10.1944 תחנת השידור המנדטורית "קול ישראל" דיווחה על צנחנים שצנחו בעמק הירדן; והציבור מתקבש לגלות עירנות לדווח למשטרה. שוטרים שסרקו את ואדי קלט מצאו מצנח מתוצרת גרמנית, ארגז מלא מקלעים, תחמושת, חומרי-נפץ, ציוד רפואי, שני מילונים גרמנית-ערבית ובגדים. במהלך הסריקה גילו גם מצנח גרמני נוסף ונשק, ציוד-חבלה מתוצרת גרמניה ו-14 מפות בגרמנית של א"י שהוחבאו בשיחים. ב-16 באוקטובר נמצא אלמוני בלבוש פלאח ערבי, מזוין באקדח, בפתח מערה שבה התגוררו נזירים בתקופת בימי-הביניים. במערה התגלה מקלט ונתפסו עוד שני אנשים לבושים בחאקי. הם הזדהו כסרן בצבא גרמניה ורס"ן בחיל-האוויר של הרייך. במערה גילו השוטרים מכשיר אלחוט, כסף בריטי, נשק ותחמושת, מזון וחלקי ציוד שונים. שלושת הצנחנים (שביניהם היה ערבי) הועברו בחשאי לירושלים והוחזקו במשרד המטה הצבאי במלון "המלך דוד". משם נשלחו לקהיר, נחקרו שם והוחזקו שם במעצר עד סוף המלחמה. המשטרה הבריטית לא הצליחה לעצור את כל הסוכנים הנאצים. ב-31.10.1944 העבירה הבולשת המנדטורית למפקדי כל מחוזות המשטרה בעניין "צנחני האויב" ששני אנשים נוספים מתהלכים עדיין חופשיים:

• "אבו עלי" מרמלה, מנהיג כנופיות מתקופת המאורעות 1939-1936.
• דיינינגר-שפר, יליד וואלדהיים.

וכן נמסר גם תיאורם האישי. "אבו עלי", הוא חסן סלאמה שנמלט לגרמניה ושהה שם עד אוקטובר 1944 עם המופתי. הוא הצליח להתחמק ולהסתתר בא"י עד נובמבר 1947 ואז יצא מן המחתרת. שותפו פרידריך דיינינגר-שפר עזר רבות למורדים בשנות ה-30 ומילא תפקידים חשובים בעניין. הוא היה נאצי קנאי ובמהלך המלחמה פעל בגרמניה תחת פיקודו של המופתי. הוא מצא מקלט באוסטריה. בספרו "הנאצים והערבים" האשים ד"ר כאמל א-דין את חאג' אמין אל-חוסייני בעניין הצנחנים בנוסף למקרים אחרים. טענתו הייתה שגם כאשר עמדו הגרמנים להפסיד במחצית השנייה של 1944 לא תפס לאן נושבת הרוח ופעולתו הייתה מתוך אמונה שלמה שהנאציזם והאיסלאם הן תורות זהות. ד"ר כאמל טען שהנאצים "הוליכו את המופתי באף": אנשיו - ביניהם חסן סלאמה הנודע - הועמדו על ידו לרשות המודיעין הגרמני ולאחר צניחתם בפלסטין רובם נלכדו. הגרמנים לא התעניינו באפשרות של מרד ערבי ורצו שהזרים ישפכו את דמם למען הרייך. האשמות האלה הרגיזו את המופתי מאוד וחלק נכבד ממאמריו הוקדש לעניין זה. בנושא הצנחנים הוא לא הוסיף ממה שכתב ב-1958. למופתי הייתה תוכנית מפורטת לעורר מרד אדיר בא"י ורוכזו "עשרות-אלפי מקלעים ורובים" ברודוס ובלוב, לשימוש מלחמת גרילה בהרים. ולטר שלנברג, עוזרו של היינריך הימלר פיקד על הפעולה והיטלר נתן את הסכמתו. ד"ר ג'לאל טען שצניחתו של סלאמה לא הייתה להעברת ידיעות לקאנאריס, אלא לכוון את המטוסים לכשיצניחו את מטעני הנשק בלבד. לשם כך צויד במכשיר אלחוט. במאמריו כתב המופתי "רציתי להכין צבא ערבי שיכבוש את פלסטין".

מקורות לפרק "המבצע וכשלונו":

• ג'ני לבל - "חאג' אמין וברלין", פרק "שיגור צנחנים מאחורי קווי בעלות-הברית", עמ' 100-98.
•  רבקה שפק ליסק ושאול ברטל - "אמין אל- חוסייני: פתרון סופי בשיתוף הנאצים".
• חביב כנען - "הגייס החמישי- הגרמנים בא"י 1945-1933", פרק "צנחנים גרמנים בא"י", עמ' 110-107.