יום שבת, 2 בנובמבר 2013

מעורבותו המכרעת של המופתי בשליחתם של יהודים למחנות המוות

"Großmufti Amin al Husseini, Heinrich Himmler" Bundesarchiv",
Bild 101III-Alber-164-18A / Alber, Kurt / CC-BY-SA 3.0
הקדמה

מאמר זה יעסוק בחלקו של חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים, במניעת הצלתם של יהודים ובשליחתם למחנות השמדה. מאמר זה לא ימצה את כל פשעי המופתי נגד היהודים, אלא יתמקד אך ורק במקרה הספציפי הזה. על מעלליו האכזריים תקראו במאמרים מתקדמים יותר. רבים מחוקרי השואה מזניחים את הנושא החשוב הנ"ל ואף טוענים כי מעורבותו בשואה שלנו הייתה בלתי משמעותית כלל וכלל. יש הטוענים כי גם לא הייתה לו השפעה על חיסול היהודים אלא רק איכשהו הצליח לעזור להיטלר צבאית ע"י גיוסם של מוסלמים באירופה ובמזרה"ת. האמת היא שלמופתי הייתה מעורבות רבה יותר ואף ניכרת בהשמדה של אוכלוסיות יהודיות באירופה. במשך שנים התבססה הטענה, כי השפעתו של המופתי הייתה מכרעת, על עדותו של דיטר ויסליצני שהיה סגנו של אדולף אייכמן. ויסליצני העיד את הדברים הבאים: 
לדעתי מילא המופתי... את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות.
אם כן, כיצד באה לידי ביטוי השפעתו של המופתי הגדול בהחלטות גרמניה להשמיד את היהודים? החוקרת היוגוסלבית, ג'ני לבל, ערכה תחקיר מקיף על פשעיו של המופתי ועל השפעתו בתקופת השואה. שליטתה בשפות סלאביות העניקה לה עליונות על חוקרים רבים אחרים ובכך הצליחה לחשוף  מסמכים המפלילים את המופתי ולתרגמם. אלה מראים כי גם אם הגזים דיטר ויסליצני, עדיין השפעתו הניכרת אינה מוטלת בספק. "חאג' אמין וברלין", ספרה המרתק של ג'ני לבל הנשען על עדויות, על מסמכים ועל תמונות, ממצה כמעט את כל מעשיו הנתעבים של המופתי וכן את השפעתו על החלטות הנאצים לחיסל  יהודים רבים. בהמשך נראה מקרים שונים אשר בהם גרם המופתי להשמדה של מספר רב של ילדים שאחוז גבוה מהם יתומים, למניעת הצלה של יהודים ולכל אפשרות העברתם לא"י. כמו כן נראה את ההשפעה הישירה או העקיפה בהחלטות במקרים אלו וכן נציג מכתבים המעידים כי במקרים שונים הייתה זו מילתו האחרונה שחרצה את גורלם של יהודים רבים.  


הכשלת "תוכנית ה-70,000"


"תוכנית ה-70,000", הידועה גם בשם "תוכנית טראנסניסטריה", הייתה תוכנית להצלת יהודים. לפני שנסביר מהי, נדון תחילה כיצד התבטאה השפעת המופתי בהכשלת התוכנית בצירוף העדות למעורבותו. על חלקו  בהכשלת התוכנית אנו שומעים בתשובתו של בארון מאנפרד פון קילינגר, שגריר גרמניה בבוקרשט לרומניה. לטענתו של זה האחרון תוכנית זו תפגע במחויבות הגרמנים למנהיגים הערבים בני בריתם, המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני וראש ממשלת עיראק, רשיד עלי אל-כילאני להם התחייבו כי לא תהיה אף עלייה של יהודים למזרה"ת ובמיוחד לא לא"י. תשובתו של השגריר הגרמני לא הייתה פרי דמיונו, אלא הייתה נאמנה להודעה שקיבל ממרטין לותר, אשר כיהן כראש מדור גרמניה במשרד החוץ של הרייך. מרטין לותר הבהיר לעמיתו כי עליו ליידע את הרומנים שיש למנוע את המבצע הנ"ל בכל האמצעים הדרושים. הוא הסביר שפעולה זו תהווה פגיעה "בידידינו [הערבים] במזרח-הקרוב" מאחר ש"תוכנית ה-70,000" תביא לתוספת כוח-אדם לאויביהם המשותף [הציונים והבריטים]. יש לזכור שהמופתי נפגש עם היטלר ולאחר מכן עם קצינים בכירים גרמנים אחרים. הובטח לו שכל ניסיונות ההצלה של יהודים יסוכלו ותימנע עלייה של יהודים. במקרה המתואר לעיל נראה כי השפעתו של המופתי הייתה כנראה בעקיפין בניגוד למקרים הבאים שנדוןאז מה הייתה בעצם "תוכנית ה-70,000"? בין החודשים יולי לדצמבר 1941 גורשו כ-150,000 יהודים מרומניה. היהודים שגורשו הגיעו מהאזורים בצפון בוקובינה, בסרביה ודורוהוי; תחנתם האחרונה הייתה טראנסניסטריה. גירוש זה נעשה בצורה לא אנושית ורק מחצית מהמגורשים נותרו בחיים עד אוקטובר 1942. לאחר שמתו יהודים רבים החלו מגעים בין ההנהגה היהודית לבין גורמים ברומניה על מנת להציל את אלו שנותרו חיים. הסכמתה של רומניה להציל את אלו ששרדו נובעת מסירובם של המרשל יון אנטונסקו ומ"מ ראש הממשלה מיכאי אנטונסקו. השניים התנגדו לבצע בארצם את "הפתרון הסופי של השאלה היהודית", אף על פי שרומניה התחייבה על כך לגרמניה. עם זאת, מדיניות הרדיפות של היהודים לא השתנתה. בסופו של דבר, להצלת הנותרים הותוותה תוכנית להצלתם של 70,000 מהם ומכאן השם "תוכנית ה-70,000" או "תוכנית טראנסניסטריה" ומטרתה לשחרר את המחצית ששרדה מבין מגורשי רומניה תמורת עשרות מיליוני דולרים שקבלו הרומנים מההנהגה היהודית. מאחר שבאותה תקופה המשיכה רומניה במדיניות הרדיפות ניתן להסביר את קבלת העסקה מסיבה אחרת. הצבא הרומני ספג מפלות קשות במלחמת העולם השנייה בחזיתות בצפון-אפריקה ובברית המועצות. הכסף שיכלו לקבל היה עשוי לשפר את מצבה של רומניה (במידה מסוימת) וכן חשבו הרומנים שהדבר יסייע להשכנת שלום ואף ישמש אליבי בעתיד. ב-12.12.1942 מסר ראדו לקא, הממונה על הטיפול בענייני יהודים בממשלת רומניה, לשגריר גרמניה בבוקארשט, מאנפרד פון קילינגר, על הוראתו של המרשל יון אנטונסקו "לארגן ולבצע את הגירתם של 70,000 - 80,000 יהודים לא"י ולסוריה", וכן דיווח לו על ההצעה לקלוט אותם בעיראק. השגריר פון קילינגר פנה לממוניו במשרד החוץ הגרמני והסביר שאנטונסקו רוצה להשיג 16 מיליארד ליי (כ-45 מליון דולר) ולהיפטר מכמות עצומה של יהודים השוהים במדינתו. לאחר הודעתו של שגריר גרמניה ,פון קילינגר, לרומנים נמנעה התוכנית. התוצאה הייתה דחיית התוכנית של הרומנים. עקב כך, ב-2.1.1943  פתחה ההנהגה היהודית ניסיונות בהולים להצלה של 5,000 ילדים יתומים מטראנסניסטריה אך גם תוכנית זו לא יצאה לפועל בגלל הסיבות שהזכרנו לעיל.


התערבות המופתי מכשילה תוכנית להצלת 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה

בפרק זה נתאר כיצד הצליח המופתי במישרין למניעת עלייתם של יהודים לא"י. הניסיון הנואש להציל קבוצה משמעותית של ילדים יהודים נעשה לאחר שני גירושים מאסיביים למחנות המוות שנערכו בין מרס ליולי 1942 ובין ספטמבר עד סוף אוקטובר של אותה שנה. כמות היהודים שנשלחו למחנות ההשמדה הייתה כ-58,000 יהודים. דיטר ויסליצני, יד ימינו של אדולף אייכמן, ששימש כיועץ לענייני יהודים בסלובקיה, ניהל בברטיסלבה מו"מ עם חברי "קבוצת העבודה" שהייתה מורכבת מהנציגים היהודים: הרב האורתודוקסי מיכאל דב-בר וייסמנדל, גיזי פליישמן, יו"ר ויצ"ו ונציגת הג'וינט בברטיסלבה והמהנדס אנדרה שטיינר. כאשר הבינו שניתן לשחדו, שולמו לו סכומי כסף גדולים בידי נציגים יהודים אלה. ויסליצני פקד על העברה של 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה, מרביתם יתומים, ל"מחנה לדוגמה" טרזיינשטאט לקראת העברתם לא"י. אייכמן ששמע על כך מסר לו , כי כל העסקה מבוטלת בגלל התנגדותו של המנהיג הפלסטיני חאג' אמין אל-חוסייני. קשריו של המופתי עם גורמים בא"י הודיעו לו על ההכנות ולכן פנה מיד להימלר. הימלר ביטל מיד את העסקה ופקד שלהבא לא יעשו שום תוכניות להעברה של לילדים יהודים לא"י. בהמשך נראה כי היו פעולות נוספות להצלת יהודים שנמנעו ע"י המופתי ולא רק ע"י בקשה מקצינים גרמנים אלא עקב פקודתו.


מקורות לפרקים הכשלת "תוכנית ה-70,000" ו"התערבות המופתי מכשילה תוכנית להצלת 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה":

  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 181-180.
הילדים היהודים מקרואטיה (KINDERTRANSPORT)

קבוצה מעליית הנוער הידועה בכינויה: "קבוצת רחה פרייר" נמלטה ב-1941 מ"המדינה הקרואטית העצמאית". לפני המלחמה הגיעה קבוצה זו ליוגוסלביה והצטרפו אליה ילדים יהודים יוגוסלבים בודדים. קבוצת נוער זו הגיעה לחופי א"י ב-1944. באביב 1942 ניסתה מרייה באואר, אלמנה ילידת יוגוסלביה, להציל את נכדה פדור-פדיה פראנק בעזרת קשריה עם שלטונות טורקיה ועם מונסיניור אנג'לו רונקאלי. זה האחרון היה מיופה-כוח של הוותיקן בטורקיה וביוון. האלמנה באואר שלחה גלויה לקהילה היהודית בזאגרב בתקווה שתופנה לגוף מוסמך שיוכל להשיג רשיונות עלייה עבור קבוצת ילדים. באותה תקופה הקהילה היהודית בזאגרב הייתה מפוארת אך ב-1942 מספר היהודים שנותר בה היה זעום. מנהיגי הקהילה, הרב ד"ר שלום פיינברגר וד"ר הוגו כהן, סברו שיש לחלץ לפחות את הילדים מסכנת השואה. לשם כך פנו למשרד הארץ-ישראלי בבודאפשט והתשובה הייתה שאכן קיימת אפשרות להצלת הילדים. הם יידעו את המנהיגי הקהילה שזאגרב יכולה לקבל 50 רשיונות עלייה לילדים בני 16-10 ועל כן יש לפעול באופן מיידי ללא כל דיחוי.

המופתי מונע את השגת האשרות של ילדים וגורם להרצחם


תהליך השגת האשרות היה מייגע ומסוכן. לא רק השגת אישורי כניסה לארץ היו מסובכים, אלא גם הגשת אישורי יציאה מקרואטיה והמעבר דרך הארצות הונגריה, רומניה, בולגריה וטורקיה. הילדים נאלצו למסור את פרטיהם המלאים: שם משפחה, שם פרטי, תאריך ומקום לידה, אזרחות, שם ההורים והכתובת המדויקת של כל מועמד. פרטים אלה, ובמיוחד פירוט כתובתו המדויקת של כל מועמד, היוו מלכודת: במסירת מקום הימצאו של המועמד להגירה נחשף לרוב מקום מסתורו ומידע זה עזר רבות לאתרו ולכלוא אותו. השלטונות המקומיים עיינו בבקשות והגיעו לירושלים לדיון ממשלת המנדט בנושא. הרשימות שאושרו נשלחו ללונדון לקבלת אישור סופי ומשם לגרמניה. בעיה משמעותית נוספת אשר איתה נאלצו אנשי זאגרב להתמודד הייתה עזות-המצח שנהגו בהם אנשי בודאפשט. משה-מיקלוש קארוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט נהג בצורה זאת ע"י הערמת קשיים במיוחד כלפי אנשי זאגרב. הוא  בחר להתעלם מהעובדות, להכחישן ולטשטשן. הם התאכזבו קשות וכעסו על כך שנטשו אותם בימים הקשים ביותר. רק לאחר התחננויות רבות הסכים קראוס להתייחס אליהן. ולבסוף רק לאחר מו"מ ארוך ומייגע הצליחו להשיג אשרות לילדים. מספר אשרות הכניסה לא ניתן לכל הילדים ומספר הזוכים בבודאפשט הופחת. מהרשימה המקורית מקרואטיה שנמנו בה 86 ילדים ו-10 מלווים צומצמה הרשימה בהדרגה עד שנותרו בה רק 11 ילדים. ב-7.2.1943 יצאו 11 הילדים הללו ברכבת להונגריה. שתי קבוצות נוספות המורכבות מילדים הונגרים, סלובקים וקרואטים - "עליית הנוער ג" - נסעו מבודאפשט. הקבוצה הראשונה בה נמנו 50 ילדים הגיעה לראש הנקרה ב-1.19.1943 והשנייה, בה נמנו 72 ילדים, הגיעה ב-23.2.1943. בעיתוני א"י פרסמו את הגעתם ב-24.2.1943. בכתבה צוין שמסלולם החל בבודאפשט ומשם נסעו דרך רומניה, בולגריה, טורקיה, סוריה ולבנון ואת הגבול הם עברו בראש הנקרה. במקרה זה עקרון "זכות הציבור לדעת" היה מסוכן ומוטב היה לא לחשוף מידע בנושא. המידע הגיע לאנשי חאג' אמין והם העבירו אליו במהירות את ההודעה על הצלתם של הילדים. שיתוף פעולה של ערביי א"י בא לידי ביטוי בחשיפת המידע והיה די בכך להכניס את המופתי לפעולה מיידית למניעת המשך הצלתם של ילדים יהודים מאירופה. רשימות נוספות של ילדים שהצליחו להסתתר וציפו לעלות ארצה נשלחו מקרואטיה לבודאפשט שם הצטרפו אליהם פליטים נוספים, רובם מסלובקיה. המופתי שכבר גילה על מבצעים אלה הצליח בכל כובד משקלו למנוע את הוצאתם לפועל. לא רק שבסופו של דבר אישורי היציאה לא הגיעו הוא הצליח לצמצם את הרשימה בצורה הדרגתית עד שלא נשאר אף ניצול. כל יום נכלאו ונרצחו ילדים המועמדים לעלייה. באותו אופן מנע חאג' אמין אל חוסייני תוכנית להצלת הילדים מאזור הכיבוש האיטלקי.


המופתי גובר על ניסיונות הנונציוס להציל יהודים

גופים יהודיים בקושטא ובז'נבה גם כן ניסו לעזור בהצלת ילדים יהודים. חיים ברלס עמד בראש ועדת ההצלה בקושטא ובז'נבה עמד נתן שוולב. בקושטא היה פעיל מנחם באדר מ"השומר הצעיר". ב-22.1.1943 כתב מנחם באדר לאברמק (אברהם ליפסקי),חבר בועדה הציבורית של המוסד לעליה, על ההתקדמות האיטית בתהליך ההצלה למרות שהותו בקושטא 10 ימים. במכתבו תיאר את פגישתו עם הנונציוס אנג'לו רונקאלי ב-20.1.1943. באדר הציג עצמו כנציג ההסתדרות והמשקים שתפקידם לקלוט את הילדים והפליטים. הוא שהכיר את מצבם של היהודים באירופה, הציג תמונת מצב מפורטת של המצב בפני מונסיניור רונקאלי וביקש את עזרתו. במכתבו לאברמק הסביר באדר כי הנונציוס נהג באדיבות והבטיח להעביר את הודעתו לוותיקן. הנונציוס היה בטוח שהוותיקן עושה מאמצים לעזור ולהשפיע. הנונציוס לא היה מודע לעובדה שאיש דת אחר משחק תפקיד חשוב, היינו איש דת האסלאם והמנהיג הערבים בא"י, חאג' אמין אל-חוסייני. המופתי של ירושלים פעל בכיוון ההפוך. לעומת נסיונותיו של רונקאלי, מאמציו של המופתי הניבו פרי וההצלה נמנעה.

מקורות לפרקים "הילדים היהודים מקרואטיה" ו"המופתי מונע את השגת האשרות וגורם להרצחם", "המופתי גובר על ניסיונות הנונציוס להציל יהודים":
  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 184-181.

"פעולה יהודית" ("Action Juive")


לאחר נסיונות שונים אשר בהם נאלץ המופתי להתערב ולמנוע הצלת יהודים, ביוני 1944 דרש משלטונות גרמניה שיבטיחו לו, בין היתר, את הדברים הבאים:

  1. מניעת עלייתם של יהודים מדרום-מזרחה של אירופה.
  2. מניעת שחרורם של שבויים יהודים מא"י לצורך החלפתם בשבויים גרמנים.
  3. לפעול נגד הבריגאדה היהודית במסגרת צבא בריטניה.
  4. לארגן את הכנס הבינלאומי נגד היהדות.
ב-21.7.1943 נשלח מברלין מסמך סודי בנושא שכונה "פעולה יהודית" ("Action Juive"). המסמך עסק בנסיונות ממשלות עוינות לשלוח 50,000-30,000 יהודים משטחים באירופה בהם שלטו הגרמנים והעברתם לא"י. משרד החוץ הגרמני פרט את ה"פעולה" ב-10 סעיפים. להלן נציג את העיקרים שבהם:

  • בקשות ליציאת 5,000 ילדים יהודים מהשטחים הכבושים במזרח אירופה ובמערבה.
  • יציאת 5,000 יהדים מבולגריה ומעבר 1,000 יהודים מנמל בולגרי לחיפה, לפי פניית הצלב האדום הבינלאומי אל השגרירות הגרמנית באנקרה.
  • הגירת 7,000 יהודי רומניה, בהסכמת המרשל אונטונסקו.
  • בקשת צירות שבדיה, בשם ממשלת הולנד הגולה, ליציאת 500 יהודי הולנד.
  • בקשת ממשלת צרפת ליציאת 2,000 ילדים יהודים מצרפת, 500 מהולנד, 500 מבלגיה.
  • זכות מעבר למאות אחדות של היהודים משווייץ דרך פורטוגל לא"י.
  • השתדלות להשיג זכות הגירה לקבוצות בודדות מיהודי הונגריה (משרד החוץ ההונגרי טען, כי לא ידוע לו על כך דבר).
הבקשה היחידה היוצאת דופן להגירה לא"י הייתה זו של ממשלת ארגנטינה. היא ביקשה שהרייך יעביר 1,000 ילדים לארצה. בגלל השפעת הערבים על הגרמנים תמכו בנחישות בעמדת בעלי בריתם שאלו תוספת כוח-אדם ליישוב היהודי בא"י. השפעה ערבית זו הבהירה לגרמנים שעליהם להכשיל את כל תוכנית ההצלה. הגרמנים ידעו על ההגבלות שהטילו הבריטים ביישום ה"ספר הלבן" מ-1939. לפיו יהודים לא הורשו לעלות לא"י (רק כ-75,000 יהודים יכלו לעלות במשך 5 שנים בלבד). הספר הלבן גרם לכך שיהודים המבקשים לעלות ארצה היו צריכים לפתוח בהליכים קשים לקבלת אישור אשרות כניסה. בנוסף ל"ספר הלבן" ידעו הנאצים על אי-חוקיותה של עליית יהודים נתיני ארצות עוינות או מאזורי ההשפעה הנאצית לא"י. משרד החוץ הגרמני ניצל את מדיניות הבריטים כלפי היהודים כמכשיר פוליטי לתמרון בעלות-הברית והחליט לעצור ניסיונות אלו של הצלה. הורסט וגנר, מנהל מחלקת Inland-II במשרד החוץ הגרמני, יעץ למשרדו של היינריך הימלר ב-13.7.1944 כיצד למנוע כל ניסיון להצלה של יהודים. הגרמנים ביצעו "תרגיל מלוכלך", שיציג את בעלות-הברית כבעלות כוונות זדוניות לגבי יהודים. ההחלטה הייתה ששר החוץ יודיע לבעלות-הברית שגרמניה מוכנה לפתוח במו"מ לשחרורם של 5,000 יהודים בשני תנאים:
  1. ממשלת בריטניה תצהיר, על יסוד החלטת הפרלמנט, שיעד ההגירה הוא בריטניה עצמה, שם ממשלת הוד-מלכותו תעניק זכות שהייה ובשום פנים לא להעלותם לפלשתינה שהיא מרחב המחיה הערבי.
  2. בריטניה תאפשר את חזרתם של גרמנים השוהים באזורים תחת שליטת בעלות-הברית למולדתם.
בתשובת הרייך הגרמני לבקשת ארגנטינה התנו הגרמנים את אישור היציאה של 1,000 הילדים היהודים בתמורה ל-1,000 גרמנים מאמריקה הדרומית והתיכונה ומשאר הארצות הנלחמות עם גרמניה.



ילדים יהודים תמורת גרמנים

בעקבות ההבטחות למופתי הצהירו פעמים רבות שמדיניותם שוללת עלייה של יהודים לפלשתינה. למרות הבטחות אלה למופתי שקל היינריך הימלר לממש תוכנית של עסקת-חילופין בה ישחררו 10,000 ילדים יהודים ובתמורה יקבלו אזרחים גרמנים שנכלאו ע"י בעלות-הברית. עם זאת צוין, התשובה הגרמנית לא תינתן עד שתגיע לאוזני המופתי של ירושלים והחוגים הערביים האחרים. רעיון החילופין החל בבקשתם של מאות גרמנים מא"י שהתגייסו לווהרמאכט, להחזיר את משפחותיהם לגרמניה. הם קיוו להעביר לגרמניה גרמנים צעירים שביכולתם להועיל למאמץ המלחמתי של הרייך. אדולף אייכמן לא ראה בעין יפה את היחס 1:1, והציע תנאים אחרים לשחרורם של ילדים יהודים מהארצות הכבושות. הוא דרש  שהיחס יהיה 10:1 או לפחות 4:1 בין הגרמנים החוזרים ושלא ייכללו מבוגרים למעלה מגיל 40, אלא רק גברים בגיל הפוריות והגיוס.



מקורות לפרקים "'פעולה יהודית' ('Action Juive')" ו"ילדים יהודים תמורת גרמנים":

  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 185-184.

פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים

יהודים ספורים בלבד נותרו בחיים בשנת 1943 רק בכל ברחבי אירופה. עובדה זו לא הרגיעה את המופתי והמשיך בפעולותיו לחיסולם. בנאומו ברדיו ברלין 2.11.1943 שיבח בערבית את הנאצים "היודעים איך להתפטר מהיהודים". בנאומו זה הוא אף הסית, שיסה, עודד ודחף את מאמיניו להרוג את היהודים. ב-1.3.1944 ניסח את קריאתו ברדיו ברלין בלשון זו:
ערבים! קומו כאיש אחד ולחמו למען זכויותיכם הקדושות! טבחו ביהודים היכן שתמצאו אותם! זה גורם הנאה לאללה, להסטוריה ולדת. זה מציל את כבודכם. האלוהים אתכם!


חאג' אמין לא היה שקט כל עוד ישנן על תוכניות לשחרורם של יהודים (בעיקר יתומים) תמורת טובות-הנאה לנאצים. הוא שלח בבהילות מכתבים לפטרוניו שמלכו בדעתם לבצע את העיסקה בטענה שכל יהודי שיינצל יחזק את היישוב היהודים בפלסטין. ב-3.2.1943 הצהיר שר המושבות, סר אוליבר סטנלי, בפני הבית התחתון הבריטי על אישור עלייה של 4,500 ילדים ו-500 מלווים מארצות הבלקאן לא"י שכן מספר זה נמוך בהרבה מכמות היהודים המותרת להגר לפי עקרונות "הספר הלבן" (75.000 בלבד). דיון זה נפתח כאשר קבוצה של 72 ילדים עברה בשטחה של בולגריה מבודאפשט. שגריר הרייך בסופיה, אדולף בקרלה דיווח שממשלת בולגריה תעמיד קשיים טכניים למניעת העלייה עד שתהיה בלתי-אפשרית למרות התרתה למעבר והגירתם של היהודים. במארס 1943 נתפסו כל היהודים ששהו בשטחי הסיפוח של בולגריה שהשתייכו בעבר ליוגוסלביה ויוון (מקדוניה, העיר פירוט, טארקיה/בילומוריה). אלה שנאסרו הוחזקו ימים ספורים במחנות-מעבר שרובם היו בסקופיה. לאחר תקופה קצרה זו נדחסו חלקם לרכבות-משא והועברו אל מחוץ לגבולות בולגריה הישר לידי הגרמנים שהעבירו אותם למחנה-מוות טרבלינקה.עם הגעתם לטרבלינקה נרצחו כולם  ללא דיחוי. אלה שלא הועברו לשם הגיעו ברכבת לעיר-הנמל הבולגרית לום ומשם הועמסו על האוניות שנשאו דרכן למעלה דאנובה עד וינה. לבסוף סיימו גם הם את דרכם בטרבלינקה. כל המבצע הסתיים בסוף מרס 1943. מכתבים שהגיעו לוועדת ההצלה באיסטנבול באפריל 1943 הציגו את חרדת יהודים לגורלם של יהודי בולגריה הישנה. למניעת עלייה לא"י של היהודים שטרם נשלחו למוות (רובם ילדים יתומים) הזדרז המופתי לפעול ובקיץ 1943 החל לצאת במחאות וביקש בכל מקום אפשרי למנוע את הצלתם. הוא פנה לפון ריבנטרופ, להימלר, לעיתונות ולשידורי רדיו ובמיוחד לנציגי מדינות אירופה: בולגריה, איטליה, רומניה והונגריה. הוא הציע לממשלות אלו לשלוח את היהודים לפולין, "כדי שלא יוסיפו להיות מקור לסכנה". ב-6.5.1943 הצביע חאג' אמין אל-חוסייני במכתבו לשר החוץ הבולגרי על "הסכנה היהודית לעולם כולו, ובמיוחד לארצות שבהן גרים יהודים". הוא הדגיש שעניין עליית יהודים לארצות ערב ובמיוחד לפלסטין נוגד את האינטרסים החיוניים של הערבים ומסכנת את עמי ערב העומדים לצידן את מעצמות הציר. הוא כתב:


אני מרשה לעצמי להסב את תשומת-לבך, שיהיה ראוי ומועיל למנוע יציאתם שלהיהודים מארצך - אלא לשלוח אותם למקום, שם יהיו תחת השגחה חזקה, למשל לפולין. בכך תצאו מהסכנה שהם מהווים לגביכם ותגשימו מעשה טוב של הכרת-תודה כלפי העם הערבי...


לחאג' אמין היה ברור שפירוש "שילוח היהודים לפולין, שם יהיו תחת השגחה חזקה" הוא מוות בטוח. לד"ר וילהלם מלכרס שהיה יועץ במחלקה המדינית של משרד החוץ הגרמני ומומחה לענייני מזרח הודיע ש"הבית הלאומי היהודי" חייב להיעלם והיהודים צריכים להסתלק. אין לו עניין לאן ילכו ושמצדו "שילכו לעזאזל" - "Au diable!". בביקורו של מיופה-כוח הבולגרי ברייך ב-16.7.1943 התבשר המופתי שכתוצאה מפנייתו לממשלת בולגריה בעניין עליית היהודים לא"י, אסרה ממשלתו על היהודים לעזוב את תחומיה של בולגריה ולעלות לא"י. המופתי הודה לו על כך אבל הזכיר לו שמספר יהודים הסתננו דרך ארצו לטורקיה והגיעו לפלסטין. מיופה-הכוח הבטיח לו שאלה מקרים בודדים. ב-13.5.1943 שיגר המופתי מכתב מחאה לפון ריבנטרופ על כך שכ-4,000 ילדים יהודים ניצלו מההשמדה.מקורות מהימנים הודיעו למופתי שהבריטים והאמריקנים ביקשו את התערבותם של נציגיהם בבלקאנים לתבוע רשות הגירה ליהודים ממקומות אלה. הגירה זו מדאיגה את הערבים ורואים בה סכנה גדולה לחייהם וקיומם ולכן ביקש המופתי ששר החוץ יפעל במלוא יכולתו במהרה וללא כל דיחוי למניעת הגשמתה של תוכנית זו. הוא טען שזו מזימתה של היהדות הבינלאומית. המופתי הבטיח לפון ריבנטרופ שהעם הערבי לא יישכח לעולם את שירות האינטרסים הערבי והם יודו לו על כך מקרב לב. באותו תאריך נשלח מכתב זהה מחאג' אמין לשר החוץ האיטלקי. ב-10.6.1943 כתב המופתי מכתב נוסף לשליט איטליה, שכיהן גם כשר החוץ, הדוצ'ה מוסוליני. להלן תרגום המסמך לעברית:
ב-13.5.1943 הייתה לי הזדמנות לשלוח להוד מעלתך תזכיר בנושא הגירת יהודים מבולגריה, רומניה והונגריה לא"י, ובו גיליתי את מאמצי האנגלים והיהודים, כמו גם את הצהרת מזכיר המושכות הבריטי, בעניין משלוח 4,500 יהודים מבולגריה לא"י. אז ביקשתי ממך לפעול בשיתוף עם שלטונות מוסמכים על מנת למנוע יציאת אותם יהודים, וכך לחסוך רשע אדיר העלול לפגוע בארצות ערב ובארצות הציר. מאז מסירת התזכיר הנ"ל נודעו לנו עובדות חשובות כדלקמן:
  1. קבוצה המונה 75 יהודים, ביניהם מספר אישים רמי מעלה, עזבה את בוקארשט ב-10 במרס והגיעה דרך בולגריה לא"י בשלהי החודש. הם נתקבלו ע"י נציגים וארגונים יהודיים (עיתון ארץ ישראלי 25.3.1943). 
  2. מזכיר המושבות הבריטי נתן הצהרה נוספת בבית התחתון, ובה עמד על הקשיים הגדולים שנערמו בעניין משלוח 4,500 היהודים הנ"ל מבולגריה לא"י, אך הוסיף, שיש לו העונג לפרסם, כי בעתיד הקרוב תהיה אפשרות להתגבר על כל הקשיים. הוא ציין כי הבין את הצורך של פעולה מהירה בעניין זה (עיתון ארץ ישראלי 25.3.1943).
  3. "הסוכנות היהודית" בא"י פרסמה הודעה בעניין היהודים שעושים דרכם לא"י דרך טורקיה (ראה "Nachichten aus den arabischen Ländern" מ-1.6.1943, שפרסמה מחלקת העיתונות של משרד החוץ של הרייך). בעניין זה מביאה ההודעה האמורה את הפרטים הבאים:
  • א. 270 יהודים צעירים מרומניה ומהונגריה: מהם כבר הגיעו שלוש קבוצות, והרביעית המונה 75 איש נמצאת עדיין בבוקארשט ומוכנה לנסיעה;
  • ב. 700 נשים וילדים מפולין, שלהם קרובי משפחה בא"י;
  • ג. 5,000 פליטים מבולגריה, רומניה, הונגריה וסלובקיה, שלכולם רשיונות כניסה.
אותה הודעה מזכירה, שכתוצאה של מו"מ בין ירושלים, לונדון וברן מעניקות הקונסוליות השווייציות בבוקארשט, בסופיה ועוד את האשרות בשם ממשלת בריטניה בא"י, ושלאחר ויכוחים ארוכים הוחלט להעביר את היהודים ברכבת עד איסטנבול, ומשם הם יפליגו למרסינה או לחיפה. ההודעה מוסיפה, כי המו"מ בין "הוסכנות היהודית" והממשלה בא"י הצליח בעניין הענקת מספר אשרות נוספות להגירה, ושכבר הוענקו 12,500 אשרות כאלה. נוכח מידע חשוב זה על המאמצים הגדולים והממושכים, שעושים היהודים והאנגלים - כמובן, לקידום האינטרסים שלהם; ולאור השתוקקותם של האויבים הללו להזדרז לשגר כמה אלפי יהודים מאירופה לא"י, שנפצעה ע"י האנגלים (בהביאם אליה זרם של יהודים מכל קצות תבל), נעלבו עמוקות בעובדה שידידיהם, שותפים של מעצמות הציר, מסייעים למאמצים יהודיים אנגליים להעביר לפלסטין הערבית יהודים - שהם סוכנים של בריטניה והקומוניסטים ואויבי הערבים ואירופה. אישורי הכניסה, שארצות הללו נתנו לאלפי יהודים, אינה פעולה הומניטרית; הדבר יגרור תוצאות מחרידות עבור אותן הארצות בפרט, וארצות הציר בכלל. אפילו אם מאמין מישהו כי יציאת היהודים תשחרר את ארצות הבלקאן מהשפעתם ההרסנית, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי הסכנה הגדולה ביותר למעצמות הציר כעת, כמו גם בעתיד, נובעת מנוכחותם של אותם יהודים בא"י, שם יהיו חופשיים לפעול ולהתלכד לאויבים שלנו במזרח התיכון, שם הם יכולים להעניק לשירות האויב את ידעם על המצב באירופה, את הביון שלהם והמידע. כל זה - בניגוד למה שעשוי להתרחש, אילו היו שמים אותם תחת השגחה קפדנית באירופה. מהסיבות הנ"ל אני מבקש את הוד מעלתך להביא לתשומת לבו עניין חשוב זה ולנקוט את האמצעים הדרושים, יחד עם ממשלות בולגריה, רומניה והונגריה, למנוע את הגירת היהודים הללו ולסכל את מאמצי היהודים, הבריטים ובעלי בריתם. הערבים יהיו אסירי תודה להוד מעלתך למאמצים בקשר לכך.
                                                                                                         המסור לך מאוד,
                                                                                                          אמין אל חוסייני

                                                                                             (ג'ני לבל, עמ' 188-189).

ב-28.6.1943 כתב מכתב זהה לשר החוץ ההונגרי ולשר החוץ הרומני. המכתבים נכתבו בצרפתית. וכך נאמר:
ללא כל ספק ידוע לך על המאבק בין הערבים והיהודים בא"י, בעבר ובהווה - קרב ארוך ועקוב מדם, בעקבות רצון היהודים להקים בית לאומית, כלומר מדינת יהודים במזרח התיכון, בעזרתן ובחסותן של אנגליה וארה"ב. עובדה היא שמאחורי כל זה עומדת תקוותם המתמידה של היהודים להשתלט על כל העולם באמצעות א"י, מרכז חשוב ואסטרטגי זה. בנוסף לכל כוונותיהם, שואפים הם לעודד את ההגירה היהודית לא"י ולמדינות אחרות במזרח התיכון. בכל אופן, המלחמה, עם הבנתם אשר הראו חברות של מעצמות הציר המשולש לאחריותם של היהודים לפריצתה ועל כוונתם המרושעת כלפי אותן המדינות שהגנו עליהם עד כה - עקב כל הסיבות הנ"ל יש להציבם תחת השגחה כה דרוכה, שתשים סופית קץ להגירתם לא"י או למקום אחר. לאחרונה נודע לי על מאמצים רצופים מצד האנגלים והיהודים לקבל אישור עבור היהודים, החיים במדינתך, לעזוב לא"י דרך בולגריה וטורקיה. כן נודע לי שמו"מ זה הצליח, מכיוון שכמה מיהודי הונגריה הצליחו להגר לא"י דרך בולגריה וטורקיה, וקבוצה מיהודים אלה הגיעה לא"י לקראת סוף מרס האחרון. הסוכנות היהודית המשגיחה על ביצוע התוכנית היהודית, פרסמה בולטין, המכיל מידע חשוב על המו"מ הנוכחי בין הממשלה האנגלית לממשלות של מדינות אחרות, המעוניינות לשגר את יהודי ארצות הבלקאן לא"י. בין היתר מציינת הסוכנות היהודית, כי קיבלה מספר מספיק של אשרות הגירה עבור 900 ילדים יהודים, שישולחו מהונגריה בליווי 100 מבוגרים. על מנת לאפשר ליהודים הללו לעזוב את ארצך בנסיבות אלה ובדרך הזאת לא תפתור בשום פנים את הבעיה היהודית ובוואדי לא תשמור את ארצך נגד השפעתם ההרסנית. רחוק מכך! משום שבריחתם תאפשר להם לתקשר ולתכנן באופן חופשי עם אחיהם לגזע במדינות אויב כיצד לחזק את עמדותיהם וכיצד להפעיל את השפעתם המסוכנת ביותר לתוצאות המלחמה. עקב שהותם הארוך בארצך הם בהכרח יודעים רבים מסודותיה וגם על מאמציה המלחמתיים. הנזקים הנוראים ביותר ייגרמו לאומה הערבית הידידותית, שמצאה את מקומה לצדכם במלחמה זו, ושמוקירה את מדינתך ברגשות הכנים ביותר ומאחלת לה את האיחולים הטובים ביותר. מסיבה זו אני מבקש ממך, מעלתך, להותיר לי להסב את תשומת לבך להחרכ למנוע מהיהודים לעזוב את ארצך לא"י. אם יש סיבה לסילוקם, יהיה זה דבר שאין לוותר עליו ועדיף לאין שיעור לשלוח אותם לארצות אחרות, שם הם ימצאו עצמם תחת פיקוח פעיל - למשל בפולין [שם מחנות ההשמדה], וכך תגנו על עצמכם בפני איומים ותמנעו את הנזק המשתמע. (ג'ני לבל, עמ' 190).2,3,4,5,6

המכתב האחרון לא הספיק למופתי ובנוסף נקט צעדים דחופים. ממכתב שכתב סגן מזכיר המדינה של הרייך, אנדור הנקה, מובן שהמופתי הודיע לרוזן קוסאטו, שגריר איטליה בברלין, על מידע נוסף ממקורות מהימנים על אישור שנמסר לצלב האדום הבינלאומי מממשלת בולגריה המתיר עלייה של 4,500 יהודים בעלי נתינות בולגרית לא"י. הוא ביקש משגרירות איטליה לשגר מכתב למשרד החוץ האיטלקי ולדווח על הסכנה שתיגרם לערבים עקב העברת יהודים לפלסטין. ושוב שלח מכתב בעל תוכן זהה למשרד החוץ הגרמני. ב-25.7.1944 פנה חאג' אמין אל-חוסייני לפון ריבנטרופ בעניין "הנסיונות הממושכים של היהודים לעלות מאירופה לפלסטין", וביקש ממנו לנקוט את כל האמצעים הדרושים למנוע זאת. איגרתו הקודמת של המופתי מ-5.6.1944 צורפה לזו האחרונה. בקודמתה התריע המופתי על תוכנית החלפת נתינים מצרים, השוהים בגרמניה, תמורת גרמנים-פלסטינים, וביקש שיוצאו היהודים מכלל העסקה. במכתב מה-25.7.1943 הסביר שלמרות מכתבו הקודם נודע לו שמספר יהודים עזבו את גרמניה ב-2.7.1944 והוא חושש שגם קבוצות נוספות של יהודים מגרמניה וצרפת יוחלפו בתמורה לנתינים גרמנים החיים בפלסטין. במיוחד הביע חשש שהדבר יעודד את ארצות הבלקן לנהוג כדומה. יומיים לאחר שליחת איגרתו לפון ריבנטרופ, פנה המופתי להיינריך הימלר. המופתי ניסח את את איגרתו באופן כמעט זהה אך מפורט יותר. גם ל"רייבספיהרר" הזכיר חאג' אמין את מכתבו מ-5.6.1944 ושיחתם, בה דיווח על התנגדותו לצרף יהודים לעסקת החלפת הנתינים. במכתבו כתב:


אני מבקש, הרייכספיהרר, לנקוט את האמצעים למנוע מהיהודים ללכת. צעד זה יהיה גם בהתאם למדיניות הגרמנית בכלל, ובפרט להצהרת ממשלת גרמניה שניתנה ב-2.11.1943 לציון הצהרת בלפור, אשר הדגישה הלאומי היהודי בפלשתינה" הוא חלק בלתי משתנה במדיניותו של הרייך הגרמני הגדול, שהתנועה הנאציונל-סוציאליסטית רשמה על דגלה מאז ראשיתה מאבק נגד היהדות העולמית - כפי שאתה, רייכספיהרר, אמרת במברקך בהזדמנות זו. בינתיים נודע לי, כי למרות זאת עזבו היהודים את גרמניה ב-2.7.1944, ויש לחשוש, שבמסגרת תוכנית החילופין תמורת גרמנים-פלסטינים יעזבו גם קבוצות נוספות את גרמניה וצרפת. חילופים אלה של הגרמנים יעודדו גם את ארצות הבלקאן לשלוח את יהודיהן לא"י. יתר-על-כן, לאחר הצהרת ממשלת גרמניה אין הערבים והמוסלמים יכולים להעלות על הדעת צעד כזה, והוא יגרום בהם רגשות של אכזבה נוקבת. מסיבה זאת אני מבקש ממך, רייכספיהרר, לעשות את הכול כדי למנוע מהיהודים להגר פלסטין. בדרך זו תיתן דוגמה מעשית למדיניות של גרמניה - בעל-ברית טבעי וידידותי - כלפי האומה הערבית.

לבסוף הצליח המופתי להכשיל את הגירתם של 4,000 הילדים לא"י וביקש מהגרמנים שבפלישתם למזרה"ת יתנו את העונג לערבים "לפתור את בעיית היהודים בפלסטין ובשאר ארצות ערב בהתאם לענייניהם של הערבים, ובאותן השיטות בהן נפתרה בעיה זו במדינות הציר". 


הערות לפרק "פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים":
  1. יש לשים לב לתאריך המיוחד בו שלח המופתי את מכתבו לריבנטרופ לחיסול היהודים. בעוד 5 שנים יהיה תאריך זה ערב לקראת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, דהיינו יום השואה, "הנכבה" בעולם אותו יזכרו בעולם הערבי. זה בהחלט אירוני שמזכירים את ה"שואה" שעשינו להם כביכול אך מעולם לא מזכירים את השואה שהם עשו לנו.
  2. במכתב שהוצג בפני האו"ם במאי 1947 יש הערה למעלה שבעקבות מכתב זה נהרגו 400,000 יהודים. הערה זו אינה הערה שהוסיף האו"ם אלא בידי כתב העת Nation Associates. לא ברור מאין שאלו את המספר הזה. כמו כן לא ברורה גם ההערה "הונגריה מבטיחה לשים קץ לבעיה היהודים" שכן האם אותם 400,000 יהודים שנשלחו נשלחו אכן בגלל המכתב או בעקבות השפעה אחרת.
  3. הסופר והאקטיביסט ג'ארד ישראל נותן הסבר אחר להגזמה במספר 400,000. במאמרו תפקידיו של מופתי של ירושלים חאג' אמין כיוזם השואה מסביר הסופר שעל כל 15 יהודים שנרצחו בשואה לפחות אחד נהרג בהתערבותו של המופתי.  
  4. ההסטוריון, סר מרטין גילברט מציין ש-400,000 יהודים מצאו את מותם לאחר שגורשו מהונגריה למחנות ההשמדה באושוויץ-בירקנאו.
  5.  בויקיפדיה, תחת הערך "ראול ולנברג" נאמר ש"שולחו כ-400,000 מבין יהודי הונגריה להשמדה, במבצע רחב היקף שאורגן על ידי אדולף אייכמן".
  6. הסופר ד"ר אנדרו ג. בוסטום מסביר שהמופתי מנע את הצלתם של 480,000 יהודים (80,000 מרומניה ו- 400,000 מהונגריה) והם מצאו את מותם במחנות השמדה בפולין.
מקורות לפרק "פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים":

עדותו של דיטר ויסליצני

בעת שניסה ישראל קסטנר להציל יהודים, הודיע לו סגנו של אייכמן, דיטר ויסליצני ש"המופתי משחק תפקיד בהחלטה לחיסול יהודי אירופה". ויסליצני הוסיף ואמר "אין להמעיט בחשיבות תפקידו... המופתי הציע שוב ושוב לרשויות השונות שאיתו הוא שומר על קשר, ומעל לכל להיטלר, ריבנטרופ והימלר, השמדת היהודים באירופה."
לאחר מכן העיד במשפטי נירנברג (1946) את הדברים הבאים:
לפי דעתי, מופתי ששהה בברלין מאז 1941, שיחק תפקיד בהחלטה של ממשלת גרמניה להשמיד את יהודי אירופה, שחשיבותו אינה ניתנת להמעטה. הוא הציע שוב ושוב לרשויות השונות אשר היה איתם במגע, ומעל לכל זה [הציע הצעות לתוכניות] לפני היטלר, ריבנטרופ והימלר, ההשמדה של יהדות אירופה.
לא לחינם אמר את הדברים הללו. כמי שהיה האיש הקרוב ביותר לאייכמן הוא הרגיש את השפעתו הרבה של המופתי. ויסלצני שהיה מבצע פעולות בנושא היהודים קיבל על עצמו הוראות מפורשות מאייכמן וידע על כמה המופתי משפיע עליו ועל שאר הקצינים הנאצים הבכירים. השפעתו של המופתי לאו דווקא באה לידי ביטוי בפעולה ישירה. כמו במניעת הצלתם של 70,000 יהודים רוחו של המופתי היא שגרמה לגרמנים למנוע הצלה של יהודים. גם במקרים בהם עמדו הגרמנים להפר את ההסכם עם הערבים הצליח המופתי לפעול ולסכל הכל. השפעתו אינה ניתנת בספק וזאת אחת הסיבות שהיה אמור לעמוד לדין כפושע מלחמה במשפטי נירנברג.

מקורות לפרק "עדותו של דיטר ויסליצני":
  • שלמה אלפסה - "מדריך עזר לנאצים והערבים בתקופת השואה" (2006), עמ' 53, 60-59.
לסיכום

השפעתו של המופתי ניכרת גם בדרכי מנהיגים פלסטינים שבאו אחריו (ערפאת ואבו מאזן). כל עוד במערכת החינוך הפלסטינית לומדים הערבים ערכים ברוחה של האידאולוגיה הנאצית חובה עלינו לציין כי אליליהם, היטלר והמופתי, מאדירים את רצונם לנקות את א"י מיהודים בכל שיטה אכזרית וזהו גורם מרכזי בהכשלת כל אפשרות לשלום עימם בעתיד. בכל פעם שהם משתמשים ב"נכבה" שקרתה להם כביכול בגללנו אנו חייבים לעמוד מולם ולהזכיר להם ולכל אלה הנחשפים למונח הזה, שידם אינה נקייה מדם אחינו שנספו בשואה ועל כן מבחינה מוסרית חייבים הם להכיר בכך שמחובתם המוסרית לתת לנו לחיות בארצנו בשלום גם אם אין הם מכירים בזכויות ההיסטוריות שלנו. צריך גם להזכיר אנשים בעולם את חלקם של הערבים בשואה שלנו על מנת להמעיט בחשיבות ה"נכבה" מ-48' וליצור איזון בתודעה הציבורית בעולם שאנו עלולים לעמוד מול שואה נוספת אם יצליחו הערבים להשתלט על ארצנו היהודית היחידה. צריך למנוע מתושבי העולם להאמין שהפלסטינאים הם המסכנים בסיפור הזה ולחשוף את פרצופם. חייבים לפעול בכל דרך הסברתית כדי למנוע מהם לקבל תמיכה עולמית באמצעות תעמולה רגשית בה הם משתמשים בהצלחה מרשימה במשך שנים רבות.

10 תגובות:

  1. אחי, אם יחסר לך דלק לַמָּנוֹעַ הנני כאן
    "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ."
    מהו מצדך?
    לכל היהודונים שמרווחים מהצד 1000
    אתה הימני 10.000 ואליך לא יגש
    הייתי פעם איש של העבודה ורבין
    טעיתי בענק והיום אני מבין
    לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל

    קוץ בתחת לא מחלצים נותנים לו להיטמע בניחוחו
    אומרים שלא כולם מחבלים?
    בבקשה שאצלם תתחיל מלחמת אחים.
    אלה שחפצי חיים ינטרלו הם את אחיהם מחרחרי המלחמה
    יהודים העולם בוער. להירגע ולהרגיע זה לא עובד.
    הזדמנות פז לגרש כל מפגין כל מסיט
    ולהרוג כל מחבל ויפה שעה בטרם תישלף סכין.
    אני ממליץ לפנות את הר הבית מהמוסלמים כולם.
    ושיישרף העולם – נראה את המתאבדים מהי יכולתם?
    מלחמת עולם שלישית בפתח כדאי מאוד שנהיה מוכנים לה
    ֶ
    נדמה לי ששום דבר לא יקרה לבד מעוד קצת ממה שקורה ממילא
    https://www.facebook.com/875945932462605/videos/954932371230627/

    השבמחק
  2. ערביי ישראל הקימו מחנות מוות ליהודים רק תבוסתו של רומל מנעה מ.הערבים לבצע את זממם בנתיים יהודי תוניסיה . נשלחו למחנו עבודה בפולין והחל הפרהוד בעיראק ב1941 לא נשכח ולא נסלח

    השבמחק
    תשובות
    1. גם על העניין הזה כתבתי בעבר. זה יופיע בספר שלי לכשיצא

      מחק
  3. האם יש חשיבות בדירוג עצמו השנאה של הנאצים או האיסלם? שניהם שנאו אותנו עד מוות. האיסלם הקדים את הנאציזם ב1400 שנה. בפועל לא היה הבדל בשנאתם ליהודים בהבדל אחד הנאציזם כמעט ונעלם ואילו האסלום מרים את ראשו המכוער גורל האיסלם כגורל הנאציסם

    השבמחק
    תשובות
    1. זו סוגייה מעניינת. אתה יודע שהלכה למעשה את התלאי הצהוב כבר המציאו בבגדד ליהודים.

      מחק
  4. תשובות
    1. i am writing a book on that issue. my research will be publish in several books and hopefully to translate into english

      מחק
  5. ספר נוסף שמומלץ בהקשר הזה הוא
    Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East
    מאת Barry Rubin ו- Wolfgang G. Schwanitz
    בהוצאת: Yale University Press
    יצא לאור ב- 2014

    השבמחק
    תשובות
    1. יש ךי את הספר וכבר קראתי אותו. לא חסרים ספרים בנושא. עם זאת עדיין חשיבות המופתי בתקופת השןאה זניחה לחלוטין.

      מחק
  6. כן זניחה. רק שהוא אחראי אישית לרצח מאות אלפי יהודים בשואה כפי שכתבה לבל וזה באמת... זניח. עם זאת יש סברה שבלהיטותו לחסל יהודים טוטלית עפ"י מצוות האיסלם, הוא המריץ את הנאצים להקדים את ביצוע השואה. אין חולק על כך שבתחילה הנאצים אכן שאפו לגרש את היהודים מחוץ ל גרמניה ולא לרוצחם כנראה מחשש שהתבדה לחלוטין, מתגובת העולם לכך. ראה מס' פעמים על כך בספר: ל. א. אבנרי/מוולוס עד טאורוס (ספינות מעפילים).

    השבמחק