 |
| A view of Sheikh Jarrah neighborhood. In the background the city center of Jerusalem, by David Shankbone (CC.SA.3.0) |
רקע כללי
שֵׁייח' גָ'רַאח (الشيخ جراح) – שכונה ערבית במזרח ירושלים ה כ-2 ק"מ צפונה לעיר העתיקה ממזרח לשדרות בר-לב. שכונה זו ידועה גם בשם 'כביש מספר 1'. מיקומה צפונה למושבה האמריקאית, ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. מקורה בכפר שנקרא על שם חוסאם א-דין אל-ג'ראחי שהיה רופאו של המצביא המוסלמי ששחרר את ירושלים מידי הצלבנים ב-1187, צלאח א-דין.[1]
בשֵׁייח' גָ'רַאח שוכנות קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות, כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה. נוסף עליהן, שוכנים שם גם נציגויות של ארגונים בינלאומיים אחרים, כמו האו"ם. בסמוך אליה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה: משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה ועוד. ב-30 בנובמבר 2017 מספר תושביה היה 15,013.[2]
במשך כמה עשורים התגלע סכסוך בין יהודים לערבים בשֵׁייח' גָ'רַאח. הפגנות רבות נערכו במקום במטרה למנוע מיהודים להשיב לעצמם את האדמות שהיו בבעלותם, לפני הסיפוח באזור הבלתי חוקי של ירדן לאחר כיבושה במלחמת 1948. לפי הדינים הבינלאומיים חל איסור על סיפוח שטחים שנכבשו במלחמה. לכן, מלבד פקיסטן ובריטניה הקהילה הבינלאומית (לרבות מדינות ערב) לא הכירה הריבונות הירדן באזור. ב-1949 נחתמו הסכמי שביתת נשק בין ישראל וירדן אשר לפיהם קווי שביתת הנשק אינם גבולות סופיים בין המדינות אלא ארעיים בלבד.[3]
בעוד היהודים מנהלים מאבק משפטי על נדל"ן, ערביי העיר וארגוני השמאל השונים מפיצים שהם נאבקים בייהוד השכונה ונגד אפליה כלפי האוכלוסייה הערבית בה. במאמר זה נוכיח בהסתמך עובדות כי לא מדובר באפליה נגד האוכלוסייה הערבית, אלא במאבק משפטי על בעלות יהודית על קרקעות.
היבטים קניינים ומשפטיים שהובילו לפינוי משפחות ערביות
ב-1865 החלו עבודות הבנייה הראשונות של בתי מגורים, על ידי נכבד העיר, רבאח אל-חוסייני שהקים אחוזה גדולה בין מטעי הזיתים ובין קבר שייח ג'ראח ומחוץ לשער דמשק. עבודות אלו הניעו רבים מהנכבדים המוסלמים של העיר העתיקה, לנדוד לאזור ולהקים בתים חדשים.[4]
ב-1876 רכשו ראשי 'ועד העדה הספרדית' וראשי 'הוועד הכללי של כנסת ישראל' את מערת שמעון הצדיק, את מערב הסנהדרין הקטנה וכן שטח של 17.5 דונם הסמוך להן. על השטח שנרכש התיישבו עשרות משפחות יהודיות בשתי שכונות שהוקמו עליו: שכונת שמעון הצדיק (1890) ושכונת נחלת שמעון (1891). בראשית מלחמת תש"ח נציגי 'ההגנה' והשלטונות הבריטיים פנו לתושבי שכונות אלה בבקשה לעזוב את בתיהם לאלתר, בגין פעולות האיבה ובגין פלישת הלגיון הירדני לחלק המזרחי של ירושלים. התושבים התפנו ולאחר המלחמה עבר השטח לשליטה ירדנית לניהול 'האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב'. בתי השכונות היהודיות כמעט לא נפגעו ופליטים ערבים התמקמו בהם.[5]
ב-1956 שיכנו ירדן ואונר"א 28 משפחות של פליטים פלסטינים במתחם מגורים שהוקם בשכונה, ממזרח לדרך שכם ומדרום למערת שמעון הצדיק, הידוע גם בשם מתחם 'כרם אל-ג'אעוני'. אמנם התושבים הערבים נאלצו לוותר על תעודת הפליט שלהם אשר על פיה מוקנית להם הזכות לסיוע חומרי מאונר"א ומממשלת ירדן, אך מעשית – בהתאם לקריטריונים של אונר"א – מעמדם כפליטים נותר על כנו. משמעות הדבר גם שתביעתם להשבה בעין של הרכוש שהותירו בישראל או תביעתם לפיצוי כספי על רכושם נותרו על כנן. אותם תושבים ערבים חתמו על הסכם שכירות, אשר לפיו בתום שלוש שנים ושלושה חודשים, יוכלו הדיירים לחדש את הסכם השכירות באותם תנאים שנקבעו לעוד 30 שנה נוספות ולאחר מכן לחדש את ההסכם לתקופה נוספת של 33 שנים.[6]
לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ובעקבות החלת המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל על מזרח ירושלים, עברו הנכסים שהיו בידי 'האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב', וביניהם גם קרקעות באזור זה, לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, בהתאם לחוק הסדרי משפט ומנהל (תש"ל-1970). ראוי לציין שב-1968, שר המשפטים הצהיר כי אם 'האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב' ימכור בית למישהו, אז על בית זה לא יהיה החזר, כלומר רמז לכך שהוא מכבד את ההסכם שהיה בין ירדן ואונר"א. עם זאת, להצהרה לא היה תוקף משפטי כמו חוק הסדרי משפט ומנהל. בעקבות חוק הסדרי משפט ומנהל החלו ועד העדה הספרית והוועדה הכללי של כנסת ישראל בהליכים משפטיים לשחרור הנכסים להחזקתם ולרישום הקרקעות על שמם. בספטמבר 1972 ההליכים נתסיימו בהצלחה. הנימוק המשפטי היה שבעלות ההקדשות נותרה בעינה משום שירדן לא הפקיעה את הקרקע אלא מינתה את 'האפוטרופוס הכללי לנכסי אויב' לאחראי עליה. רשם המקרקעין העביר את הבעלות על המתחם על שמם. פרקליט המשפחות הגרות במקום טען שהרישום נעשה ללא פרסום, ללא הודעה למשפחות ובאופן לא תקין.[7]
ב-1982 הגישו שני הוועדים היהודיים תביעה נגד 23 משפחות ערביות שהתגוררו בשכונת שמעון הצדיק בסמוך למערת שמעון הצדיק ומדרום לה ודרשו את פינוין מ-17 דירות במתחם. המשפחות הערביות הגיעו להסכם שלפיו הן מכירות בבעלות הוועדות על המקום בתמורה להכרה במעמדם כ'דיירים מוגנים'. לפי הסכם זה מחובתם לשלם דמי שכירות לוועדים ולתחזק את הנכס באופן נאות, אולם רובם נמנעו מכך. כלומר, זהו הבסיס המשפטי לסילוק הדיירים מן הבתים: הפרת כלל החובות המוטלים עליהם כשוכרי הנכסים. כמו כן, התושבים הערבים טענו שההסכם שנחתם היה מאחורי גבם לכן סירבו לשלם את דמי השכירות כדי לא להכיר בבעלות הוועדים על הבתים. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שלהסכם יש תוקף משפטי מחייב. ב-1993 הגישו הוועדים תביעות לתשלום דמי שכירות ולפינוי הדיירים הערבים משום שלא שילמו את דמי השכירות וחלקם מכניסים שינויים ותוספות למבנים בלא היתר ואינם שומרים על הנכסים כראוי. ב-2001 קיבל בית משפט השלום בירושלים את תביעת הוועדים, וערעור שהוגש על פסק הדין נדחה. ב-1997 הגיש סלימאן דרוויש חג'אזי תביעת בעלות בטענה, שמצא בארכיון העות'מאני המרכזי באיסטנבול ובארכיון ירדני מסמכים, לפיהם משפחתו היא הבעלים של חלק מן המתחם. תביעתו וערעורו לבג"ץ נדחו. כך גם תביעות אחרות של חלק מן הדיירים הערבים להכריז על ההסכם הדיוני כבטל ומבוטל.[8]
פינוי הדיירים הערבים
ב-1999, עקב הליכים משפטיים שנקטו עיריית ירושלים וה'וועד העדה הספרדית בירושלים' נגד משפחת אל כורד ששיפצה והרחיבה את הנכס בניגוד להסכם מ-1982, פסק בית המשפט על פינוי בני המשפחה מהחלק ששופץ ועל אטימתו. בנובמבר 2008 הפסידה משפחת אל כורד בהליכים משפטיים ממושכים. נמצא כי מסמכי הבעלות שהשיגו מהארכיון העות'מאני היה מזויף, ואילו מסמך הבעלות שהציגו המשפחות היהודיות מהארכיון העות'מאני נמצא אותנטי. כתוצאה מכך משטרת ישראל פינתה את משפחת אל כורד באוגוסט 2009. באותו חודש, עקב מסק דין נוסף פונו שתי משפחות נוספות שמנו יחדיו 53 נפשות. במקום אותן שלוש המשפחות נכנסו יהודים.[9] ב-2017 היה פינוי נוסף של משפחת שמאסנה. זה היה הפינוי היחידי שהיה באותו עשור.[10]
מאוקטובר 2020 ועד אמצע 2021 התקבלו שני פסקי דין שלפיהם יש לפנות מאות תושבים במהלך 2021. לאחר קבלת תביעה שהגישה חברת נחלת שמעון בע"מ לבית משפט השלום ולאחר ערעור על פסק הדין שנדחה בבית המשפט המחוזי. התושבים הערבים הגישו בקשת ערעור לבג"ץ והדיון היה מיועד להתקיים ב-10 במאי 2021. הדיון נדחה עקב בקשת היועמ"ש, אביחי מנדלבליט להצטרף להליך המשפטי. הפינוי שאמור היה להתקיים במהלך השנה הנוכחית הוביל לחידוש ההפגנות האלימות בשֵׁייח' גָ'רַאח.[11]
אחרית דבר
המחלוקת הנוכחית בשֵׁייח' גָ'רַאח מתייחס לכמה נכסים שמתגוררים בהם דיירים, ופג תוקפו של חוזה השכירות עימם, ובמקרים אחדים, על אף שאינם מחזיקים בידם זכויות שכירות כלל ועיקר, הם מתנפלים על בעלי הבתים היהודים בגלל החלטת בית המשפט לפנות את המשפחות הערביות מבתי היהודים. מתנגדי הפינוי למיניהם מתנהגים במשוא פנים כלפי ישראל, תוך שהם מתעלמים מהעובדה שלדיירים הערבים אין ללא זכויות שכירות בכלל. הם מתנגדים לפינוי רק בגלל מוצאם היהודי של בעלי הנכסים המחזיקים בזכויות קניין חוקיות על נכסים בשֵׁייח' גָ'רַאח.
גם לירדן יש חלק במצוקתם של התושבים הערבים בשכונה. הסיבה שהדיירים חסרי בעלות נכסים כיום אינה כלל וכלל כיוון שישראל שללה מהם את כל הזכויות שרכשו, אלא משום שירדן סירבה להעניק לערבים בעלות קניין על השטח שכבשה. נוסף על כך, ישראל כה כיבדה את זכויות הקניין הפרטי של הערבים, והיא ממשיכה לשמור על זכויות קניין הערביות הפרטיות אף על פי שהירדנים הפלו לרעה את היהודים בכך שרשמו נכסים של יהודים על שם של תושבים ערבים.[12]
מכאן ברור שהסוגיה בשֵׁייח' גָ'רַאח היא בעניין דיני קניין ולא במוצא אתני כפי שמנסים להאשים את ישראל. הבעלים החוקיים פשוט רוצים להשיב את אדמתם בלי קשר למוצאם האתני. יתרה מזאת, לא מדובר בהחלטה שקבעה ממשלת ישראל לקידום מדיניות של ניכור כפי שמנסים להציג מוחים ערבים ופעילי שמאל רבים. שאלת פינוי המשפחות הערביות תוסדר על ידי בג"ץ הנחשב כליברלי.
בהקשר זה, ראוי לציין שההתעלמות מהחוק והכניעה להפגנות האלימות של ערבים ותומכיהם בארץ וברחבי העולם יהיו מתכון להמשך התסיסה, משום שפורעי החוק, מוסלמים בעיקר, יבינו שהאלימות משתלמת להם. התגברותם על צווי המשפט תניע אותם להמשיך ולהילחם נגד בעלות יהודית בשאר רחבי ירושלים ומחוץ לבירת ישראל.
[1] וילנאי, זאב (1993). אנציקלופדיית וילנאי לירושלים (ירושלים: אחיעבר). עמ' 1153-1152; וסטר, ברטה ספפורד (1992). ירושלים שלנו: קורות המושבה האמריקאית בירושלים 1881-1949 (ירושלים: אריאל; רגב-לימודי ארץ ישראל, כפר סבא). עמ' 76; רייטר, יצחק; להרס, ליאור (2010). שייח ג'ראח - הערכת מצב (מכון ירושלים לחקר ישראל). עמ' 13.
[2] עיריית ירושלים, שכונת שייח ג'ראח.
[3] רייני, יוני (2017). הזכות על ארצנו: נאבקים בנרטיב ה'פלסטיני'. עמ' 204-201.
[4] Büssow, Johann (2011). Hamidian Palestine : Politics and Society in the District of Jerusalem 1872-1908 (Leiden; Boston: Brill). pp. 160-161.
[5] רייטר וליאור, עמ' 21.
[6] שם, עמ' 22-21; אושרוב, אלי (5 במרץ 2010). נאסר גאווי מציג: כך ניאבק בייהוד שייח' ג'ראח. nrg; הימן, יובל, כל הזמן (28 באוגוסט 2008). המתחם החם של שמעון הצדיק. nrg; שרגאי נדב (15 באוקטובר 2001). תוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם. הארץ; דץ, אייל (31 בינואר 2010). שייח ג'ראח: צדק היסטורי או תקדים מסוכן?. וואלה;
Izenberg, Dan (September 29, 2010). Sheikh Jarrah Palestinians fear new evictions. The Jerusalem Post; Alsaafin , Linah (May 1, 2021). What is happening in occupied East Jerusalem's Sheikh Jarrah?. Al Jazeera.
[7] רייטר וליאור, עמ' 21; שרגאי נדב (15 באוקטובר 2001).
Peace Now (June 6, 2018). The Systematic dispossession of Palestinian neighborhoods in Sheikh Jarrah and Silwan.
[8] רייטר וליאור, עמ' 24-22; אושרוב, אלי (5 במרץ 2010).
[9] אלדר, עקיבא (9 בנובמבר 2008). המשפחה הפלשתינית פונתה כדי לאפשר בניית שכונה יהודית. הארץ; לוי , גדעון; קרצמן, מיקי (4 בספטמבר 2011). אזור הדמדומים | מה רעים אוהליך, יעקב. הארץ; שרון, רועי; בנגל, מיה (3 באוגוסט 2009). ישראל פינתה ערבים בי-ם; ארה"ב גינתה. nrg; רייטר וליאור, עמ' 26; חסון, ניר (6 באוגוסט 2009). המשפחות הפלסטיניות שפונו מבתיהן בשייח ג'ראח עברו להתגורר על המדרכה ממול. הארץ;
The Civic Coalition for Defending Palestinians’ Rights in Jerusalem (December 2009). Dispossession and Eviction in Jerusalem: The cases and stories of Sheikh Jarrah. p. 16; Miskin, Maayana (August 2, 2009). High Court Evicts Arab Squatters. Arutz Sheva.
[10] פרידסון, יעל; פורת, ישי (5 בספטמבר 2017). לראשונה מ-2009: משפחה ערבית פונתה מביתה בשייח ג'ראח. Ynet.
[11] חסון, ניר (6 במאי 2021). תושבי שייח ג'ראח והמתנחלים לא הגיעו להסכמה, והעליון יכריע בפינוי משפחות פלסטיניות. הארץ; בית משפט השלום בירושלים (8 באוקטובר 2020). תא (י-ם) 6629/09 תא (י-ם) 52633-12-10 נחלת שמעון בע"מ נ' אלקורד רפקה עבדאללה.; בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים (9 בפברואר 2021). ע"א 20-11-57595 ג'אעוני ואח' נ' נחלת שמעון בע"מ; חסון ניר; נטעאל בנדל (9 במאי 2021). לאחר בקשת היועמ"ש, העליון דחה את הדיון לפינוי משפחות משייח ג'ראח. הארץ; בית המשפט העליון (9 במאי 2021). רעא 2401/21 סאמי ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ; הורודניצ'אנו, מאיה (16 באפריל 2021). שבוע אחרי תקיפת ח"כ כסיף: מאות הפגינו במזרח ירושלים. וואלה; פורשר, אפרת (6 במאי 2021). עשרות ערבים התפרעו ויידו אבנים בשכונת שייח ג'ראח. ישראל היום.
[12] Bell, Avi (May 9, 2021). Understanding the Current Sheikh Jarrah (Jerusalem) Property Dispute. Kohelet. pp. 1-3.
